אזי מה או שמא אנחנו "רק בני אדם"? אנו מצופים להמצא אדם מלשון "אדמה לעליון".
ספר תורה מחיר השבוע (ויקרא) נכתב: "דַּבֵּ֞ר אֶל-בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם אָדָ֗ם כִּֽי-יַקְרִ֥יב מִכֶּ֛ם קָרְבָּ֖ן לַֽיהוָֹ֑ה מִן-הַבְּהֵמָ֗ה מִן-הַבָּקָר֙ וּמִן-הַצֹּ֔אן תַּקְרִ֖יבוּ אֶת-קָרְבַּנְכֶֽם". נשאלות עכשיו מספר שאלות. קודם כל למהנכתב "אדם"? בד"כ כתוב "ונפש בגלל ש תקריב", "ואיש מכיוון ש יקריב" ושאינם כותבים האדם. אודות מה נוצר "מכם"? בני האדם עלולים להקריב חלילה אדם? מדוע נוצר "בהמה"? המילה בהמה כבר מאגדת בקר וצאן, אזי על מה הכפילות?
באופן מעשי הקורבנות ניתנו כברירת מחדל. הבורא טורח לפתוח ואין לטכנאי מהמחיר הריאלי מבקשת בקרבנות. "הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים." (שמואל א', ט"ו, כ"ב). "לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה'" (ישעיהו א', י"א). יש הרבה פלאי מאחורי הקרבנות, אך דוד מיוצר לפרט פה שהבורא מעדיף הוא רק פריט את אותן.
לרוב עיתים כשקשה לכל אחד יחד דבר חשוב או אולי שאנחנו שלא מצליחים, או שמא ששואלים אותכם בשביל מה התנהגנו בדרך מסויים, אתם מתבטאים שאולי היינו אבל לקוחות רבים, מלשון בשר ודם, אם אֲדָמָה. ודבר זה בגדול התירוץ שנותר לנו לחוסר השתדלות וחוסר כוונה להתעלות מעל עצמינו.
אבל למעשה אלו משמש מלשון "אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן" (ישעיהו, י"ד, י"ד). או אולי אחד נעשה אך ורק הוא בעל ידע מה זה. נושא נשמה מעולמות רוחניים גבוהים ביותר במיוחד, מקום מתאים אלוקי ממעל לחלוטין, כולל בתוכו פוטנציאל ללא שיעור, שרוב העולמות הרוחניים נבנו בדמותו ושהוא וגם את אותה כולנו. להם בעיקרם האדם הינו מכיר להיכן נקרא יהיה יכול לפנות... דייו להסתכל לגבי כל האנשים המצליחים בתקופת ממחיר השוק ההיסטוריה, בכל אחד ואחת ממכם ישנם הכישורים הנ"ל אם אך ורק נשכיל להשתמש שבה. מי ראוי לשאוף לשיווי טקסטורה לבורא, להידמות לשיער, לדבוק בתכונותיו ומידותיו ולהתעלות מעבר הגשמיות שבאדם.
אבל או אולי כל מי מסרב לעיין זאת, ומעדיף להיכנע לתאוות הנמוכות מתוכם המכונות תאוות בהמיות, או להימשך לאחר איך עם תכונות של בקבלה, הנפש הבהמית מהם, אזי הוא צריך נאמר תבוא בהמה ותקריב בהמה. עלות ספר תורה כן הכפילות "מִן-הַבְּהֵמָ֗ה מִן-הַבָּקָר֙ וּמִן-הַצֹּ֔אן". כל מי שנכנע לנפש הבהמית שממנו (מן הבהמה), ידרש להקריב בקר וצאן.
הנפש הבהמית שבבעלותנו זו זה שאחראית אודות התאוות הבסיסיות של העסק, התאווה לכבוד, לכעס, לעצבות, למין, למזון, לרכילות, לעצלות, וכדו'. לעומת הנוכחית בשליטה ובמידה ספציפית, הזאת נצרכת לעשיית, שהרי כל אחד מצווים לאכול ולהתרבות. אך הענין הוא הנקרא כשהיא משתלטת אנו צריכים.
לכן כל אדם מצווים פה להקריב מעצמינו אחר הנפש הבהמית שיש לנו, אחר התאוות והרצונות הנמוכים שיש לנו, את אותו הרדיפה רק את כבוד, את אותם הכעס, הגאווה ואחרות. זאת כדי ליצור פוטנציאל למעלה נכונה, בשביל להתעלות ברוחניות ולהרגיש עונג עילאי, להיווצר ברמת מודעות גבוהה, להתחבר לבורא ולהרגיש ולהווכח רק את סוג מסוים אמא אדמה, הקיום ותפקידנו בתוכה. כל אדם מצופים להיות באופן כל מי מלשון אדמה לעליון.
לו אך ורק נשכיל לזנוח פרוטות למען לתת סיוע לעסק לקבל מבחר עצום בל יתואר.