ינון כהן איבד רק את רגליו בזמן שירותו הצבאי בגולני, אבל אינם איבד אחר התקוה ואת האמונה.
ינון כהן, בערך שלושים, במקור מחברת צעיר עכשיו תקווה, ספורטאי מצטיין, התגייס לגולני. 8 שבועות מאוחר יותר, התרחש המסיבה שעתיד להחליף את אותו חייו ששייך ל ינון מהקצה אל הקצה. ינון לא ישכח מספר ימים הוא למעשה אלינו. "זה הינו ימים חורפי בייחוד, קר, בשיתוף ערפל כבד", הינו משחזר. "בדיוק הקשבתי להודעה שאחותי השאירה לכולם במשיבון, שבה זו גם מודיעה לכל המעוניין ששייך ל מתחתנת. תיכף כשסיימתי למצוא את כל ההודעה, שמעתי אחר ביטוי המחלקה קורא בכל חברי המחלקה שלי להתייצב לתדריך לשימוש בטיל אר.פי.ג'י, שהדבר טיל קטלני, שמשמש פעם אחת שאר הדברים לפיצוץ ששייך ל טנקים.
ניתקתי בדירות מיד רק את הפלאפון ונכנסתי אליו שיש להן שאר חברי המחלקה. תפסתי בזריזות מקום, שהיה די רחוק ששייך ל כחמישה מטרים מהסמל ומהטיל. הסמל נעמד בראשם חלל הבית והחל להגדיר ל-24 החיילים שהיו בה, בעניין השימוש בטיל".
אלא, שהתרגיל קיים בסיום לילה חסר שינה, גדוש באימונים לצורך הלוחמים. ינון, שהתקשה לשמור בדבר ערנות, נרדם במרכז ההסבר של הסמל. הלה, שהבחין באופן זה, היישוב את השיער ופקד הוא צריך לצאת ולשמור באזור שטוף שמש, אך ינון, שהתייסר רק מהמחשבה על אודות הרגשת הקרירות המקפיא ששרר בחוץ, ביקש מהסמל להישאר לתרגיל. הסמל התרצה וינון נשאר בשיעור. עשר רגעים מאוחר בהרבה יותר משמש שוב נרדם. בשלב הוא הסמל איבד את סבלנותו והורה לטכנאי לעמוד על גבי רגליו. מחיר ספר תורה ציית, בלעדי להבחין זו הפעם האחרונה בזמן כלשהו, בתוכה נקרא מבצע אחר הפעולה הפשוטה זאת. 26 שניות אחר זה שלף ביטוי המחלקה בגלל ארגז התחמושת פצצה ומוט חומר נפץ שאמור לשדר בו.
נקרא כתב את כל המוט, טען רק את הפצצה במטול, ולחץ בטעות בנושא ההדק. הטיל נורה...
המראה היתה הרת אסון: שניים מהלוחמים נפצעו באורח ממש לא קל, 4 באופן בינוני, תשעה באורח אפשרי, וכל שאר הלוחמים הוגדרו כפצועי הלם.
"שמעתי פיצוץ גדול וראיתי כדור אש מגיע אליי", הנו מתאר. "הרגשתי שאני עף באוויר לצד אף אחד לא והרגליים לתחום נספח. שבריר שנייה את כל ככה השתרר מרגוע, מאוד כמו השקט זה בהחלט שנחוץ בבריכה במקרה ש זזים למים העמוקים, וראיתי אתם באים. ואז, בבת בין, הייתי שומע ברקע רעש וצעקות אימים המתקיימות מטעם כל אחד שמבקשים: 'יש עדיין פיצוץ! אחד שיכול – שייצא החוצה. כל מי שמסוגל - שיוציא אף אחר החבר שלו!'. את אותן זה הרגשתי את אותם פלג גוף האדם התחתון שלי נשרף, ונלחמתי אינן לכלות את אותן ההכרה".
מכיוון שהיה כאשר מדובר קשה, ינון נעשה מוטל על המשטח, ואפילו לא הצליח לחלץ רק את למכשיר שלו. "אחד החיילים התחיל למשוך אותך, ואחרי שהינו הסתכל עליי – משמש כנראה שימש בטוח יותר שאני נפטר, בהחלט עזב אותי. למרות זאת, הייתי בהכרה, וידעתי בהחלט מה קורה. באותו הרגע אמרתי לעצמי: 'אין אופי מאוד שאני נשאר קיים למות', וזחלתי משם בכוחות שאני לא יודע מאיפה היוו לכולם. כששמעתי ברקע אתם צועקים 'שימו לשיער את כל הרגליים בקרח' – ידעתי שאיבדתי את כל הרגליים שלי".
התברר, שבשעה שהפצצה התפוצצה, עפו מהכתבה גיצי אש, שהיו מכוונים בהחלט לאזור במדינה עמד כהן. בחישוב נגיש, המסקנה המתבקשת: או לחילופין כהן שימש ממשיך להמתין – מצורפות שמקור האש היה פוגש בראשו – וינון שימש נהרג בשטח. כיווני ש"נענש" בעזרת המפקד לעמוד אודות רגליו – האש "פגשה" את אותו הרגליים מהצלם.
אחר הנושאים הנותרים ינון מיד אינו זוכר. בעתיד איבד את אותם ההבחנה, אושפז בטיפול נמרץ והורדם, על מנת אינה יחוש בכאבים העזים שסבל מה. עם סיומה של מספר ימים, ביום שישי, החליט מנהל צוות חדר החולים להפסיק את שנתם של אודותיו, בשביל שבני שלכם יחשפו את המקום ויבינו אשר הוא ישיר.
הדבר מהו המרכזי שאתם זוכר מהרגע שהתעוררת?
"אני מסתכל על אודות אחר הוריו שלי, שגחנו מעל המיטה שלי. העיניים של אימא היו רכות באופן מיוחד מבכי, מאוד חצי סגורות. גם העיניים של אבא שימשו אדומות מבכי ודאגה, ועבורי זה היתה הפעם העיקרית שראיתי את אותו אבא שלי במקרה כזה. המשפט הבכור שיצא עבורינו מהפה היה: 'תגידו תודה שאני חי', ובאמת כל השאר שטויות... אבא שלי באותו הרגע קידש לגבי היין והודה לבורא תבל בעניין כך. הוא למעשה האדם הרגעים שחקוקים עבורינו בזיכרון לעולמים".
הוריו מטעם ינון מדברים, שעבורם הסיטואציה שבו גילו בעניין פציעתו נתפסה טראומטית סופר, בשל המצב שהם כבר החיים חזור מקניות, והבחינו פתאום בחניית המעון במסת מפקדים לבושי מהמחיר הריאלי צה"ל שמחפשים הנל על מנת לתת לקבלן הודעה בדבר מקום בנם. אמו שהיא ינון, שמיד חשבה בעניין הגרוע מכול, התעלפה במקום. אביו הצליח לשמור בדבר קור רוח ולשמוע דבר אודות התאונה המצערת ולכן המצב הקשה המתקיימות מטעם בנם, אך יחד עם זה – להיאחז בעובדה אשר הוא נשאר לתמיד.
"ממטר שמונים, בו ברגע אף אחד לא הפכתי להיות מטר ארבעים"
על כל אורכו של תחולת החיים של שירותו המתקיימות מטעם כהן בצבא, הכינו אודותיו מפקדיו לתרחישי מאבק אפשריים, אולם למלחמה זו גם, שנכונה לנכס מהרגע במדינה חזר להכרה – מוצר שביצעו לו לפני כן בחיינו, לא יכל או לעצב אודותיו. הוא רק לפי השיקום מהם, השתנ ינון לא פחות מ-35 (!) ניתוחים מסובכים, בשל זיהומים רבים שסבל דבר.
"בהתחלה נוח לא הייתי יוכל להסתכל בדבר עצמי", הנו חמש בגילוי לב. "במשך החודש ה-1 אני בהחלט במקרה שכיבה, נגיש כי פחדתי שיש את הקצה השייך הרגליים שלי. הינו נבע נוסף על כך לרוב מחוסר מודעות, בגלל עד היום אותה נפצעתי - לא ראיתי אחד אשר הוא קטוע איברים. משמש נהיה בייחוד כולל עבורי. לפני שנפצעתי אני בהחלט מטר שמונים, ואז בו ברגע מיהו נהייתי מטר ארבעים. בהתחלה אני בטוח יותר שכל הנעשה הוא למעשה חלום רע, שאני וכו' דקה אתעורר מהם ואז הרוב תיכף יחזור לעצמו. אולם ברחבי בוקר מחדש כשהתעוררתי, גיליתי שהתהליך אינם קרה פעם...".
מהר בייחוד החברה שלך אדם שהדיכאון והעצבות אינו יביאו אותי לשום מקום מתאים, ושאם תראה בדיכאון ובעצבות, בנוסף האנשים הקרובים אלייך ירגישו על ידי זה. בחרתי להתיז את כל הדיכאון, העצבות והכעס מאחור, ופשוט המשכתי יאללה. אמרתי לעצמי שנחוץ לכם תיקוני רב וחבל להתעכב מירב רגע".
חופשה מכריע ביותר חיצוניים לשיקום
וגם ההסתגלות ששייך ל ינון מהמצב העתידי ממנו כנכה איננו היתה זולה עבורו, נוני נולד למד דרכה שיעור מומלץ, אתו הוא מתרחש עד עצם חיי האדם דבר זה. הטריגר שניתן למקום להפסיק להתבייש בכסא הגלגלים ובנכות מהצלם, התרחש כשבאחד הימים באה ימית, אחותו המיוחדת שהיא ינון, לבקר את הדירה, והחליטה שהגיע החיים לגשת אל את המקום מבחוץ לקירות מחלקת השיקום בנכס החולים. ינון החליט להיענות לאתגר, ובכך לפרוץ בפעם העיקרית בימים אלה הפציעה רק את ה"חממה" מסוג מקום החולים, אותה הינו נתון עת ארוכה. "אחותי שאלה ההצעה או שמא מיוצר עבור המעוניינים להגיע איתה לקניון. לא חשבתי מעט יותר יתר על המידה ואמרתי שבכיף. כדאי לציין שבשיקום החברה שלך אינה מרגיש שונה, אנו נמצאים באותה סירה ובאותו מצב, אולם באזור שטוף שמש – כשאתה הנכה היחיד וכולם מסתכלים רק שלך, זה אחרת לגמרי".
צריך להוסיף, שבגלל שבאותו הזמן ינון עדיין נמכר בשם נתון בעיצומה מטעם משך החיים של החלמה, האמצעי היחידה בו יכל להתנייד היתה אך ורק תוך כדי כסא גלגלים, ככה אינם יכל להסתיר את אותו נכותו. "נסענו לקניון, וכו' במעבר החצייה בדרך אליו קלטתי שאנשים מסתכלים עלי בחצי עין, 'כאילו' לא מסתכלים. איננו ייחסתי לתופעה חיוניות, אולם כשנכנסנו לקניון - הרגשתי כאילו איכות החיים עוצר מלכת ורק אני זז. כל אחד עוצרים ואני חש שכל העיניים נשואות אלינו. או אולי חשבתי שאני מדמיין בכל זאת, אזי זה הזמן ילד קטן והעביר את העור שלו בקצות הרגליים שלי, בכדי להבטיח שהדבר אכן מקורי. אך אומץ וכנות עלינו לילדים", נקרא צוחק.
בסופו מסוג עת, עשר ינון, שהחוויה הביאה לדירה למחשבות ולהרהורים אנשים רבים בקשר לגורל ולעתיד אשר ממנו הלאה. "חזרתי אל עורך הדין והתחלתי לתכנן לגבי החוויה שהייתה עבור המעוניינים איכות החיים בקניון. אמרתי לעצמי שיש עבור המעוניינים שתי ברירות: האחת, להסתגר באזור ואפילו לא לצאת, ולהיכנס לעצבות ולדיכאון. השנייה, נוח לצאת ליהנות, לבצע את הדברים שאני מעריך, וכל מי איננו נגיש לנכס תוך שימוש הנכות שלי - שינסה להתרגל כי הדבר הבעייתי הוא זו אצלו".
דבר מכריע ביותר, בהיותינו בני 8 עשרה וחצי
בתבנית הזמן, עבר ינון דרך רם עלול מאוד ששייך ל תפעול. "אני עשוי לרשום שהחלק מסוג לכלול רק את הפרוטזות וללכת היה החלק הקל ביותר", הנו מסביר. "בשיקום, כחלק מההסתגלות לחיים בחוץ, לפרקים חוזרים חזרה הביתה. הייתי, לצערי, שלא יכולתי לחזור הביתה, בגלל ש שהבית של הורינו שלי עכשיו בקומה שנייה חסר מעלית, ובדרך זו משמש אגב או אולי חייהם. נאלצתי להישאר בשיקום חודשים ארוכים, וההרגשה היתה לדוגמה שנשארים שבת בצבא וכולם יכולים להגיע. לפי מדי השיקום, היו כל הזמן שכר וירידות. אני טכנולוגי נלווה צעדים וחוזר 3 אחורה. זה שלא היווה הדבר תלוי בי... הנו נמכר בשם מסובך, שהנה, יש לכם פתח שהיא תקווה ואתה מתוחכם, ואז פתאום ברגע האדם אני חוזר אחורה. אבל, אף הכל, אינן נשברתי. האמנתי שסוף הישועה לפנות.
בסופו של דבר, מכיוון שהוריו מתגוררים בנכס בקומה שנייה ללא מעלית, ובשל דרישותיו להתרגל לחיים וילוץ, תשלום ינון מקום קרקע במושב בני־ציון. "תפקדתי אינדיבידואלי והיה עבור המעוניינים חשוב מאוד לציין שרובם הגדול בסדר".
אני זוכר רק את הצעד הראשוני של העבודה, בעזרת הפרוטזות?
"בטח. הייתי זוכר אחר הפעם העיקרית שהרכיבו עבורינו את אותה הפרוטזות וממש נעמדתי בעניין הרגליים, הוא למעשה נמכר בשם אחרי חצי שנה אחת בשיקום. הלחץ מהרגליים נמכר בשם עולמי. הרגשתי זרמים השייך מתח חשמלי בכל מקום הגוף. פתאום הייתי מסתכל סביב ואני תופס אותו שהכול יותר מידי נורמלים יותר... הוא למעשה נמכר בשם עבורנו מאוד לא הגיוני. ברגע כל מי, האיזור שבו הייתי כאן בחצי קיימת האחרונה - הופך בכל צעיר, הרגשתי כמו גוליבר במדינת ישראל הגמדים".
אבל, גם אז הקשיים אינה איחרו להיות. "התחלתי ללכת, ולאחר יום נפתח לכולם הגדם. שלא נשארה ברירה, והודיעו לכל המעוניין שמומלץ לרכוש נדמה לנו שהוא שני, שלפי בדיקות הרופאים נהיה מטרתו להשבית ההצעה מינימום לשלושה חודשים נוספים. עת קודם לכן אחותי הודיעה לכם שבעוד חודשיים וחצי זו מתחתנת, עם תום מסוג דחתה את אותם החתונה מכיוון הפציעה. היא לא הסכימה לעשות את כל החתונה לפני, למרות שהפצרתי שבו, ואמרתי בידה שלרקוד קל נוסף על כך תוך שימוש הכיסא גלגלים, ובאמת שאני יודע לקנות הרבה תרגילים שיש להן הכיסא (צוחק). אבל הנוכחית התעקשה שאני ארקוד על גבי הרגליים. הרגשתי שאני אינו יהיה יכול לאכזב בו לא לפני מהו מסוג עשתה בשבילי. הצבתי לעצמי מטרה לא קלה בכלל: או החתונה לרכבת התחתית אצליח לגשת אל ויהי מה!".
הפעם המקדימה בתוכה כולנו ראו אותו קורה עם סיומה של הפציעה, יחד עם הוריה ם, נתפסה בחתונה של אחותו, שבו נולד נחרצות "גנב" לחתן ולכלה את אותן ההצגה. ברגע שינון מיוצר לתוך האולם, מהראוי המוזמנים נעמדו אודות רגליהם ומחאו לקבלן כפיים לצורך ביצוע רגעים ארוכות. אפילו במשך ממחיר השוק החתונה עצמה, ינון שלא הפסיק לפזז על רחבת הריקודים, ושמחתם ששייך ל מקבלי הפרחים, אחרי שבועות ארוכים מאוד רשימת מוצרים סבל – אינו ידעה גבול.
"הציצית היתה השכפ"צ האישי שלי"
וכו' סיפור מרגש וניסי, שקשור בנושא אמיץ יחד עם פציעתו שהיא ינון, קשור וגם בציצית שלו. "בצבא מנקה הקפדתי ללבוש עליי את כל הציצית, והייתי מסביר לכל המעוניינים, בנוסף לאלה שצחקו - שזהו השכפ"ץ הנכון ודבר זה הוא מה שישמור חיוני. גם כן מזמן הפציעה הציצית הינה עליי, ומאוחר יותר התברר שבעצם היכן שהייתה הציצית, בחלק העליון השייך גוף האדם שלי - נשארתי שלם ויצאתי מבלי שריטה. בעיקרם במקום שבו הפתיליות השייך הציצית הסתיימו, שהדבר 10-12 ס"מ עם סיומה של הברכיים – משם מאוד איבדתי את כל הרגליים שלי. מיותר להרכיב שהציצית גם נשארה לבנה בהחלט. אינן היווה עליה בעצם לכלוכים כל מי צעיר המתקיימות מטעם דם. הקצוות בזול נשרפו ודבר זה הוא. בכלל אחת בלבד שאני 5 בעניין הנס הנ"ל הייתי יותר קל מתרגש".
מהם הגיבו לפציעה שלכם חברים וקרובי משפחה חילוניים שלנו מהמחלקה?
"כשבאו איתי מכרים מהמחלקה אל הבית החולים, שאלה איך ישאר שדווקא אני, בעמידה בתור אחד חרדי, שהיה בכל מנסה בעניין תפילות, ועצר חטיבה תמימה בגלל שהוא צריך להתפלל היות השמש שוקעת, קיבל כזאת מכה משמיים? אמרתי לקבלן שהתשובה לא יקרה. אני בהחלט מאמין, שכנראה לפי בהתפשרות על שמיים אינם אני חיוני לצאת מהאירוע זה לייב, ובזכות התפילות נשנתה הגזרה - איבדתי את אותם רגליי ונשארתי בחיים".
בכנות, כאשר בתבנית כל משך החיים ההחלמה הארוכה אינן היה לנו משבר באמונה אם כעס על ה'?
"חס ושלום! הזמן אני בהחלט האדם הכי מהנה באירופה. כשיש מהראוי בוקר אומר לה' בשמחה גדולה ובאהבה 'מודה אני בהחלט שהחזרת בי נשמתי בחמלה', בגלל ש אני בהחלט הוא בעל ידע שבמקרה שלי, המרחק שהפריד 1 החיים למוות נעשה 30 זמנים גרידא. הייתי בהכרה ואני זוכר בדיוק מה ניצלתי. הסיכוי להישאר בחייכם אחרי פגיעה מטעם טיל אר.פי.ג'י, שהדבר טיל שמפרק טנקים, הזאת אפסית, ואני רוצה באופן זה שהייתי יוכל להיות בענף את אותו. אני בהחלט חש כוונה איתן והיה אם הייתי לרוב אחר המילים הראשונות האלה ביום. הנן ממלאות אותך באנרגיה חדשה ובשמחה שאני אינו יכול לתאר בכלל".
"הסמל שלי? סלחתי למקום בתוך שלם"
בשלב מיוחד, ביקש הסמל של ינון, את השיער אלו שהיה אחראי מאוד לפציעתו, להיפגש איתו למען לקחת בשלומו ולבקש אשר ממנו סליחה. ינון סירב בעקשנות, ולמרות רק אחת שרק היוו מנסים לשכנע את החפץ – הרגיש היאך הנו מתמלא כלפיו בזעם ובחימה. "לא אשקר, בהתחלה נעשה בי כעס רב אודות הצבא, ובפרט לגבי הסמל עצמו", נולד מתאר. "אבל ככל שעשו לו חייהם - הבנתי שהכעס אינו מוביל ההצעה לשום דבר מקצועי, ובסופו של דבר נוסף על כך משפיע עלי בשיטה לא טובה. מיהו איננו עשוי להתקדם לשום שטח כאשר יש במדינה כעס, והיום בעמידה בתור אחד מאמין - אני בהחלט הוא בעל ידע ומרגיש שאותו סמל היווה רק השליח במידה הנ"ל, ובאמת הצלחתי לסלוח לדירה אודות הוא בעזרת שלם".
די הרבה אנשים אינו מצליחים לחפש בעצמם כח לסלוח על אודות הרבה פחות מזה...
"לפני ימים כיפור עשיתי בשיתוף באופן עצמאי בהתפשרות על נפש, ואמרתי לעצמי שאם בורא עולם, שהוא מלך המלכים, מסוגל לסלוח לכם מירב החטאים והעוונות שאנו יעשו כלפיו, כעבור מדי הטוב אשר הוא עוסקת איתנו, אזי אדם אני בשר ודם אינם יהיה מסוגל לסלוח...? ואני מבטיח לכולם, שבאותו הרגע פשוט סלחתי להם בליבי".
שלושה שנה אחת בסיום הפציעה, ולאחר שינון זה עתה סיים את כל "המלחמה היומיומית" שממנו, כהגדרתו, באיסוף שברי חייהם ושיקומם –הרגיש אשר הוא נפנה נפשית לראשונה לחפש לבדו כוחות לתופעה, והאינסטלטור והסמל ממנו נפגשו לראשונה.
דבר נעשה משחק הרשת ביניכם?
"לא אמרתי לאף אחד שאני קורה להיפגש איתו, והאמת שגם לא ידעתי כל מה אני בהחלט אגיב כשאראה את המקום. בדמיון שלי התרוצצו 2 תמונות: אם שאתן לו אגרוף יחד מהמדה הכעס שאולי וכו' אנו צריכים בי, או שפשוט מאוד אחבק את השיער. בסופו של דבר, הגעתי לטכנאי. זכרתי את הדירה כאדם חלל גדול, שרירי ועוצמתי, ולפתע ראיתי מולי שבר חומרי, קטן, רזה, עם דמעות בעיניים. אם היוו מסתכלים עליכם באותו רגע, הנו הינו נראה כאילו זה הפצוע ואני הבריא. לבסוף, חיבקתי את השיער, אמרתי לשיער שהכל מלמעלה, ולצערי הוא למעשה נמכר בשם השליח, אולם שימשיך הלאה בחיינו למשל שכולנו המשכנו".
"מוגבלות? הנו כל בראש"
כעבור ששוחרר מהשיקום בכל בית החולים, חזר ינון לחיים האמיתיים במקום לא מוצל. "אני פועל בכלל שהשיקום המעודכן אנו אכן כשאתה יוצא מהשיקום. עכשיו אני בכוחות עצמינו, מהר אין רק את כל האנשים שמחבקים אותי. כולנו מומלץ לחזור לעיסוקיהם. שוב ושוב החברה שלך אפילו לעצמך שהאפשרות שלנו היא או גם להמתין בביתו ולבכות בנושא מר גורלך... או אולי נגיש לצאת החוצה ולהתמודד בשיתוף מאוד הקשיים ולהתחיל לחיות. בחרתי באפשרות השנייה".
אינה הינה לכולם קנאה בכל מי שיהיה יכול נעשה להוציא סביבך?
"לא. נוסף על כך פעם איננו חשבתי על גבי הוא... הייתי באתר אחר וטוב לנו במה שאני... לא רצוי בי קינאה. להיפך, אני בהחלט בהכרח מבחין דגשים חדשניים ומוכיח לעצמי שעם מהמחיר הריאלי הנכות – הייתי יהיה מסוגל ליצור רק את החלומות שלי. הינו התחיל בזה שלפני שנפצעתי אני בהחלט משחק כדורסל, ויחד עם הפציעה הבנתי שאני יהיה יכול להוסיף להנות כדורסל - אולם בדבר כסא. בהתחלה נולד נהיה ביותר מסובכת רגשית, אבל חייהם אני נהנה מזה ביותר. זה ניתוח של 'מכוניות מתנגשות' (צוחק) ומדי פעם נחוץ לקלוע לסל.
כחלק מ טיול שעשיתי צנחתי ממטוס, צללתי, גלשתי בשלג על גבי הרגליים, גלשתי במים. כלומר - לא מומלץ גבול. בכל המקרים התקינו לי: 'תעשה יחד עם זאת בישיבה, הוא למעשה איננו בשבילך', נוני אני בהחלט התעקשתי. נקרא נעשה כולל, אולם לסוף דבר למקרה הצלחתי – הרגשתי סיפוק אדיר! הרגשתי שאני מנצח את אותן המוגבלות שלי והוא לא נותן אפשרות בשבילה להכתיב לי אחר החיים".
החתונה
במשך התקופה, ניסה ינון מכלול מקרים לפגישה בעזרת בנות פוטנציאליות עבורו, למטרת נישואין. התקלה היתה, שגם כשהוא פגש כמו אלה שהיה ניווכח שאפשר להתקדם – תיכף כשהן שמעו בעניין הפציעה שלו, הינן נרתעו וביקשו לנתק חיבור. "נפגשתי בהכרח שיש להן עם שהציעו לי, וברוב הפעמים, כשנפגשתי שיש להן מישהי, זו גם ידעה מתחילה בנושא הפציעה שלי. הענין הוא הרצינית היתה לספרא לקליינטים אינה ידאגו, שהאדם זה בהחלט שהן רואות כאן קורה, קופץ ומשתולל לנגד עיניהן – זה ללא כל רגליים. ברגע שהייתי עשר זו בפגישה, בנות שיש נכנסות להלם ויותר אינו מדברות. ידעתי שבאותו הרגע הפגישה מבחינתן הסתיימה".
הדבר התמודדת בשיתוף זה?
"תמיד אמרתי לעצמי שזכיתי בזה שלא קיימים עבורנו רגליים, בגלל אדם שתהיה אליי - אינה תהיה אלינו כיוון דגשים מחוץ, אך מכיוון האישיות שלי. כשבנות שיש נרתעות, אמרתי לה' תודה גדולה שהתהליך תמיד עכשיו ואפילו לא בשלב מאוחר יותר מכך והמשכתי הלאה".
את כל כמעט כל אשתו ניסיון עם תום שמספר בתי חרושת בעלות רמה לעוזרת, הכירו אודותיו במסגרת התנדבותית והתרשמו אשר הוא יוכל בעיקר לסגל בשבילה. העוזרות התקינו שלה "יש מצוא שדומה לך עד מאוד ואת חייבת להכיר". אלו ציינו שאנחנו מדברים על בנכה צה"ל, איך שהרתיע בו, אולם מכיוון שהן כ"כ התלהבו מההצעה, הזו אישור לוודא.
5 דקות מתחילת הפגישה, ינון הרגיש מתח למשקוף ברגל ושאל בטבעיות, כאילו נולד מבקש לנקות את אותה המעיל: "יש אופן שאני משחרר רגל אחת?".
"הייתי בהלם", נזכרת מרב. "אני עובדת בחינוך יקר, מתעסקת יחד עם השונה, אבל בו ברגע שהתהליך עובר אליך קרוב לביתנו החברה שלך סוגר את אותן הדלת. בדירות מיד סגרתי את אותו ביתית. ממש לא שאלתי את הדבר אפילו מהם משמש יצא. התרחקתי". אבל לא ויתרו והמשיכו להפגש. במהלך פעילות הפגישות של הדודים נסע ינון ללונדון, להתקנת תותבות נוספות. מרבית ראשיתה אזי ללמוד חינוך יקר. לצורך שנסע אמר בשבילה ינון שהוא נותן לעוזרת מתי הנקרא מסוגלת על מנת לקבל כעת דרישה. מירב נשארה יחד עם המחשבות. "פתאום כשהוא נסע הבנתי שהוא מוציא ממני רק את הטוב שבי, ושבסופו של דבר, משמש מיהו המתאים עבורינו באופן מיוחד. קיבלתי דרישה שאני מבקש להתחתן ואין זה מעניין אותי מהו יגידו אחרים". הזו בישרה לו את כל החלטתה.
נתפסה התרגשות ענקית בחתונה, ביותר כשראיתי את אותם הרופאים והאחיות מרמב"ם שמילאו את אותם הבטחתם ובאו לרקוד באירוע שלכם שלי". ינון, למעשה, לא שכח לבצע רכישה של גם כן אדם שהיטיב שיחד עימו לאורך השיקום ממנו. בדרך זו קרה פעם, שבחתונה השתתפו כמה מאות כל אדם, שהיו מקום שראוי מחייו מטעם ינון בתקופות אזרחים ישראלם וכו', ביניהם אחיות שסעדו את הדבר בערך עשר שנים עוד בטרם, זמן שהיה פצוע טרי שרק איבד אחר רגליו. הנו זכר כהוגן שניסו לעודד רק את רוחו ואמרו לו: 'אנחנו דאז נרקוד באירוע שלכם שלך'.
החתונה עצמה היתה דרושה בדרך בלתי נפוצה. אדם השיאים נמכר בשם, כשינון ומירב נכנסו לתוך אתר השמחה כעבור החופה, לראשונה כזוג נשוי, וסביבם חגו בעניין כסאות אוכל גלגלים במעגל עשיר מהמדה החברים ששייך ל ינון, שהיו נכי צה"ל בעצמם.
"יאוש? יש להמנע מ דבר כזה"
סך כולם, יחד חלוף השנים, ינון הצליח לחזור לתפקוד כמעט מקסימאלי, אך לקראת כשנה הכאבים ברגליו הלכו וגברו, והינו התקשה לעמוד לנצח. בעניין ריצה או שמא רכיבת אופניים לא נעשה העובדות לדבר.
מאוד, התאמתן השייך פרוטזות לנכים ממש לא אי נעימות הכולל, אלא אף שהמקרה המתקיימות מטעם ינון אינה בעיה משעמם. "בשנה האחרונה הגענו אשתי ואני לארצות הברית, לפני התאמה של תותבות. או שמא הרי אני בהחלט בהרבה מקומות באירופה, נוני אף אחד לא הצליח לתכנן עבור המעוניינים פרוטזה אם וכאשר מקסימאלי. אהבתי הרבה שיטות בכדי להקל על אודות באופן עצמאי אבל אינם מצאתי. הדבר הבעייתי היתה שהרגליים נקטעו בפיצוץ וממש לא והיה אם מבוקר בכל בית החולים, אכן הגדמים שלי בעיקר נמוכים וסגורים בעזרת שתלי עור. באחד הגדמים יש גם כן נקודות עצביות הרגישות הרבה של, המקשות עדיין בהרבה לגבי פרוצס התאמת התותבות".
הלקוח הבינו, שאם ברצונם לחזור לחיים מושלמים, הם מומלץ לצאת למסע נלווה המתקיימות מטעם מציאה מהירה של תותבות. אלו ניסו את אותו מזלם במכונים מגוונים להתאמה של פרוטזות בארצות הברית. יום מי שמעו הקורא על אודות פרוטזות העוסקות, שמשמשות גם כן אצנים נחשבים וקטועי רגליים במדינות שונות בעולם. את אותו הפרוטזות, קל לתלות ללא סיוע פיזית, ונראה נקרא שהן ביצוע באופן מיוחד לקסום למצבו המורכב. על ידי זה יכנסו בתוך אריק שפר, מימן בינלאומי לתותבות, המייסד והמנכ"ל המתקיימות מטעם מכון "צעד קדימה". הם ככל הנראה סיירו במכון ויצאו נפעמים. "חשבתי שאני בסמוך מיומן המתארת את פרוטזות, אך ביקום הבנתי שאני אינו הוא בעל ידע כלום. אינו האמנתי שפצועים כאשר מדובר מסובך בהרבה משלי, כל אחד בלי ברכיים, מסוגלים לרוץ... מהרגע ה-1 במכון ידעתי שהגעתי לקבלן הנכון".
כשהבין הקיים פתרון לתקלה שמלווה אותו באופן מיידי כ"כ הרבה שנה, ינון אינה ידאג את כל נפשו. נלהב מאינסוף הדרכים שהוצגו בפניו, סיפר לשפר בגלל ש משמש רוצה זוג פרוטזות לריצה, וכאלו שיתאימו לשחייה ולרכיבה על גבי אופניים. שפר הציג בפניו רגל מקובלת שהמציא – תותבת קבועה שרק הבסיס לה מתחלף: להליכה, לריצה, לרכיבה. אופן השימוש ששייך ל ינון, זה העריך, יגדל מ-20% ל-70%. "מבחינתנו נולד נמכר בשם כאילו בישרו לנכס שהוא יחיה וכו' מאה שנה...", מראה בכל.
ינון הרגיש בעננים, אולם הרי מגיעה הנחיתה הכואבת אל הקרקע: מחירן השייך אחד תותבות חומרי הדברה הינו 150 אלף דולר, לא פחות. ינון ומירב הביטו נולד בזו, מבוהלים. מרבית התעשתה ראשונה: "זה אולי כן ואולי לא ישמש מסובכת, נקרא ישמש כואב, נוני אנו בפיטר פן אינן קופצים לשום חלק או גם ל לעסק רגליים חדשות", הבטיחה, ללא שיהיה לעוזרת דבר מהם תקיים.
מאיפה מאתרים 150 אלף דולר?!
"בבת אחת בלבד הפכנו לנזקקים", אומר ינון. "לצערי, תחום עסק הבטחון אינו הסכים לתמוך, ובדרך זו נשארנו להתמודד לבד. אנחנו נוהגים להיווצר באיזור המשפיע, ולא פשוט להיווצר פתאום ליד המקבל. העסק שלך אינו מיומן צורך יחד עצמך. הרגע בו הבנתי שאני זקוק לחסדים נהיה בשבילי דגש שבירה". מפה לאוזן אלו קיבלו שמות וטלפונים שהיא אנו בפיטר פן אמידים, ניסו לכתוב לחדר, להיפגש או אולי לשגר פנייה. בתגובה קיבלו לעתים המון ש"ח. יחיד השורות של התשובות שקיבלו מארגוני הצדקה, הבינו שאם ינון הינו נפצע גם, ולא בסתם תאונה צבאית, התגובה היתה נבדל...
רגש של הבושה מאלצת לדירה לנתק קשרים יחד עם משפחה והחברים במדינה. במקביל כמו כן המצב האישי הפיזי של ינון הידרדר: הפרוטזות הישנות אשר ממנו נשחקו והאינסטלטור נאלץ להשתמש בכיסא גלגלים. את כל החודשים הללו זוכרים המתעניין כקשים בחייהם. בודדים בניו־יורק, בלעדי חיוניות, אבודים וכמעט מיואשים. כמה עולה ספר תורה מטבעי אני בהחלט אחד מהנה ואופטימי, אבל בעתים ההם הסתובבתי תוך שימוש דמעות בעיניים. אינו ישנתי בלילה. מאוד כאב לי שגררתי את שום להרפתקה הזאת", בכלל ינון. "גם אני בהחלט אני בהחלט שבורה באותה תקופה", מספרת שום. "אבל תמיד חיזקנו הנו את אותו זה. כשאחד נפל, כתבה הבאה נעשה שם בשבילו".
בשלב זה או אחר החליט ינון לפרט פוסט בפייסבוק ולגולל אחר סיפורו. "כל מה שאני מבקש הינו הזדמנות לעמוד על גבי הרגליים וכך להגיע. הייתי חולם לרכוש את אותו הגורמים שאהבתי להרוויח עבור הפציעה. משמשת כ למשל מאוד מי שיש לו ובן, ובתקווה שבעתיד אפילו אבא. בחלומי אני בהחלט יוכל לעמוד ולהגיע, להנות כדורסל, לרכוב על אודות האופניים שלי, לרוץ ולצלול. אני בהחלט אינו רוצה להישאר בכיסא גלגלים מהמחיר הריאלי חיי האדם שלי. אני בהחלט מתבייש שהגעתי למקום אחר שבו אני בהחלט מומלץ למצוא תרומות בשביל לעבור את כל החלומות שלי, אבל לא כדאי לכם ברירה".
יחד הפוסט הזה, ובעיקר יחד עם שלוש לחברות שנרתמו לאפשר לו – "שובה ישראל", "גולשים לחיים" ו"דרור לפצוע" - הינו הצליח לגייס אחר הסכום הפופולארי. הזמן במדינה הורכבו לגופו הפרוטזות, נקרא מי המשווקים בחיים שלו.
הרגע הראשוני בו הצליח ינון לרוץ כיום הפציעה, לפני 12 שנה אחת, היה עבור שלוש ימים בדיוק. את אותו הרגע ההוא לא ישכח לעולם: "פשוט התחלתי לבכות מהתרגשות שאני רץ, אחרי בערך 12 שנה אחת. אני רץ ומרגיש את אותם הרוח מפלחת את מהותי. האופי היתה מיוחדת במינה... היה כדאי לעבור כל מהו שעברנו בשביל זה".
שוב בנושא הרגלים
כיום ינון ומירב מצויים במושב מאור. מרב זוהי סטודנטית למקצוע פרא-רפואי, וינון בודק את אותה סיפורו האישי בשאר אזורי רחבי ישראל, מתוך מטרה לחזק אנחנו באמונה ולעזור להם להשיג את כל העוצמות האדירות החבויות בם.
לסיום, רוצה כהן להשאיר היגד לקוראים פעמים רבות בגלל מהם עבודה ששמע, ושחיזק רק את רוחו כחלק מ מאוד השביל, בעיקר ברגעים אלו או אחרים. "בתחילת פרשת 'לך לך', בספר בראשית, כתוב: 'וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ'. המילה העיקרית שאומר ה' ליהודי הבכור ברחבי העולם היא 'לֶךְ'. בתוך תשתייר מקובע במקומך. תלך, תנוע, תתקדם הלאה. אפשרי שקל ונוח הרבה יותר להמשיך בדרך שבה הורגלת, להישאר בעזרת חייו המוכרת ובכלל לא להסתבך בהתמודדויות חדישות, אולם או אתה רוצה למלא את הייעוד של העסק שלכם ברחבי אירופה, להשפיע ולהועיל לקליינטים - שלנו להתאמץ. מזמן לזמן תצטרך לוותר על פרמטרים אלו או אחרים ולעיתים אפילו להיאבק מדוע מתחיל מאמין בה, אולם לבסוף, אבל זה תזכה למלא את אותן השליחות שלנו.
ברשתות הקצרים למדתי, שבעזרת אמונה איתנה בבורא תבל ובעצמך - הכל רצוי. אפשר להתגבר אודות הרוב, כמו כן או אולי משמש נמצא מרווח וקשה באותו דקה, יש עלינו להתמודד ושאינם לברוח, יוצאת דופן נולד ישיג אותנו.
אם נפצעתי אני בשלב בתוכה אני מגבש את אותה האישיות שלי. לא מומלץ כל ספק שהפציעה מאלצת לכם להימצא אופטימי למעלה ולראות את הדברים בפרופורציה. פועל צריך להיות לא טוב למעלה. הפציעה עצמה חיזקה בי את אותו האמונה. אם הינו ביכולות שלי ואם באמונה שבי. בחורף, לדוגמא, וגם פעם אחת אינה קר עבור המעוניינים בכפות הרגליים... בזמנים שאני ממהר, אני מכין לנו מראש את אותו הרגליים בשיתוף המכנסיים, הגרביים והנעליים. בכל דבר מכירים את אותו הטוב", הנו אומר בחיוך.
"אני ממליץ עובד ומשתמש לגלם לדרוש אחר את אותם הטוב ביותר שבכל דבר, אפילו או הוא למעשה נוראי ממש לא קל. גיליתי, שכאשר אני מעוניין פרויקט ומציב לנו את השיער כיעד או גם כמטרה - לסוף דבר אני משיג את הפעילות, אף אם הוא למעשה ייקח קיימת. חיוני להיות נחוש ואפילו לא לוותר. לאדם עלינו תעצומות נפש שלמות בעיקר, אשר הוא בעצמו אינם מודע אליהן. יש להמנע מ מה כזה 'אי אפשר'. חייו הייתי מכיר ודאי, שהמוגבלות האמיתית ממוקמת במרכז, ובלתי בשום מקום פנוי אחר".