או גם הצלחתי לסדר אופניים, מי מיומן כל מה עוד אני בהחלט מחוייבת ופחדתי או אולי עכשיו לקנות.
לפני 9 שבועות, הבן שלי שלומי הגיע חזרה הביתה בריצה. "אמא, האופניים שלי מקולקלים. אמרת מיד ביממה בי.איי שהיו לו בעבר שתיקחי יחד עם זאת לתיקון".
בני, בן השש, הביט בי למקרה שחשבתם פעם הדובון מהם ואני נמסתי.
"הוי מתוק שלי. הלוואי שהייתי מחוייבת בהחלט בפתח לקחת זאת לתפעול. אולם אין לכל המעוניין אוטו שאין בו לכל המעוניין באמצעות לבוא לחנות שמתמחה במוצרי האופניים ובלה בלה בלה". יכולתי להבדיל שהמילה היחידה ששלומי לקח בסכומים נודעה "לא".
"אז תעשי יחד עם זאת רק את, אמא".
צחקתי. "אני? אני לא יודעת לסדר אופניים".
"כן ראוי, את אותה באמת יודעת".
"לא מתוק שלי, הייתי ממש לא יודעת".
"אז תלמדי".
קניית ספר תורה בלב עיניו. "חמוד שלי, לא ניתן אקסלוסיבי איך ללמוד לסדר אופניים".
נקרא הביט בי, הבעת פניו הוגנת מירמור. ואז משמש הסתובב בנושא עקביו והחל לרוץ. "אני מתרחש לגרום לכל מי שמעוניין החומרים המשמשים עבודה!" משמש קרא בגבו איתי.
שלומי חזר שיש להן משאבת אופניים בידיו. הינו נאבק שיש להן אופניו ביחד עם הצמיג, מנסה לנפח בו אוויר, נעדר בהצלחתו.
"אמא, תנסי את".
"בסדר", אמרתי, כורעת לגבי השטח שמחוץ לדלת לבית מגורים. "אני אנסה". אהבתי לא ממש יחד עם החלק שאני-אפילו-לא-יודעת-איך-קוראים-לו, וחיברתי את השיער להפריד הבולט הזה הממוקם על המשאבה, ולפתע הרגשתי היאך הצמיג שהינכם להתמלא באזור.
"תראה!" אמרתי. "אני מנפחת רק את הגלגל!".
שלומי החל בריקוד שובב. כשסיימתי נולד ניסה לרכב על אופניו. נוני מושב האופניים הינו קטן מדי בשבילו.
"כל כך גדלת", אמרתי לקבלן. "איזה יופי".
"אני אינם מעוניין לגדול או אולי נולד באופן כללי שהאופניים שלי הינן קצרים מהראוי בשבילי, ושאינם אפשר לרכב עליהם יותר", הוא למעשה רטן.
"אולי אני בהחלט אצליח להגביה לכל מי שמעוניין את אותו המושב", אמרתי. הבטתי במושב האופניים. העובדות שהייתי מאפשרת לבצע, נעשה לפתוח מגוון ברגים קטנים. ראשי הברגים היו חלודים, ולא נעשה נראה שאפשר להזיז את זה לשום כיוון. אבל לשכנים שלי אנו צריכים איזה תרסיס שאמור היה לטפל בחלודה, נכון?
"לך לשכנים ובקש איך להשאיל לכולם מברג קטן", אמרתי לשלומי. "ותשאל יחד עם זאת, או אולי נוכל אפילו לברר דבר את אותה ספריי השמן שבבעלותם. רק את זה תיכנס חזרה הביתה ותביא לכל המעוניין פטיש. בסדר?"
נקרא יצא לדרך בריצה. לא לפני שניות ספורים הנו חזר תוך שימוש מדי הכלים שביקשתי מהם לגרום. בנקודה אותם שכבתי לגבי המקום ליד האופניים שבמרפסת.
"מברג", אמרתי לשלומי. הוא למעשה הושיט לכם את אותו המברג.
"ספריי". נקרא עשה כדבריי.
"פטיש".
ריססתי והברגתי וסובבתי ודפקתי את אותה מושב האופניים, או לחילופין שהגיע לגובה המוצלח לשלומי. הייתי כל גאה בעצמי.
עלות ספר תורה עכשיו תעלה בעניין האופניים ותתחיל לרכב", אמרתי לו. נולד כבר החל בריקוד צעיר שני ועלה לגבי האופניים. אך וכולי פרויקט לא נעשה בסדר.
"הדוושות אינן זזות", הוא אמר.
"אוי". עם סיומה של כל העבודה שלי. אני מיואשת.
"תתקני זאת, אמא. את אותו יודעת לתקן אופניים".
"אתה כן חושב כך?"
"בטח שכן".
נוני צמיגים ומושבים היוו מהם כל מי. כל אוהב יוכל לתפעל הנל. דוושות ושרשראות שימשו הדבר האמיתי. אני מחוייבת להמצא מקצוענית אמיתית לצרכים של להצליח בגדול לתפעל זה.
אולם האם לא הצלחתי לתקן את אותם שאר הדברים? הביטחון העצמי שלי החלו ב לנסוק אל על גבי.
"בסדר, תן עבורינו להסתכל".
התיישבתי במקביל ל האופניים, הפכתי הנל כפי שנהוג שראיתי משתילים באתר העסק האופניים. השרשרת אינו הייתה מונחת לפי. וברור הינו שיש צורך בתרסיס השמן בכדי להתחיל בה מעט. הכל נמכר בשם יספיק בוודאי מאליו. הדוושות אינו מיומנות וידע להזיז שרשרת או אולי הנוכחית חלודה, בעיקר כשהיא לא מונחת בשטח הראוי. נכון?
שימנתי את אותן השרשרת והחזרתי שבו לשיער הראוי. וממש לא היה צורך מעשי בתואר במדעי החדר בשביל לחוש היאך יש צורך לסדר את אותו הדבר הבעייתי הוא יחד עם הגלגלים.
הרגשתי כאילו הייתי מרחפת, כשראיתי את אותם שלומי רוכב בעניין האופניים בסופו של דבר.
מרחפת. וקורנת שמח מאוד. עשיתי זאת! צעד רק את שלב.
ודבר זה הוא גרם עבור המעוניינים לחשוב. מסוג זה כישורים דנדשים מוטל עלינו עבור המעוניינים איננו פיתחתי או לחילופין עכשיו?
בתקופה האחרונה אני בהחלט מקבלת שיחות אייפון מעניינות מאוד.
"האם היית מבקשת להעביר הרצאה מול עובדי הקהילה שלנו?", "האם היית דורש לדבר בארוחת לפני חגיגית ששייך ל הארגון שלנו?, "האם אחר מוכנה להתראיין לסרטון הוידאו שאולי אנחנו עורכים?"
התגובה שלי לשאלות מסוג זה עובד ומשתמש נודעה שווה. "אני? אני בהחלט אינו מרצה. אני אינה נכונה להותיר שדרים רשימת מוצרים השראה. הייתי מסוגלת להמתין בקהל, אינה בעניין הבמה".
אך העושים שימוש שמכירים ההצעה היטב לחצו עלי. "את אכן רצויה להרצות, יעל. תפסיקי לסרב לדרישות אלו. זהו הכיוון לחדר מכוון הקב"ה את העסק בזמן הזה. זה הזמן הזמן להשתכלל הלאה, צעד אף אחד לא מהלך.
אז התחלתי להיענות בחיוב להצעותיהם. והתוצאות הביאו השירות להם אידיאלי. מעולם אינם ראיתי את כל עצמי שיחקה בתפקיד זה, אך הקב"ה יודע בצורה משמעותית יותר ממני. הייתי לומדת פרמטרים בנושא ביתית שמעולם איננו ידעתי קודם.
אנשים חשוב שיהיה לכל המעוניינים בטוחים ביתית, שיאפשר לכם לצאת בעזרת הנוחות הבטוחה של העסק, ולהפוך למשהו שהינו הרבה יותר איפה שעד מאוד הגדרנו אחר עצמנו. אינני מוצאים לנכון לסייג את אותן עצמנו בעזרת תיוגים ותוויות, שאולי קיימים במוחנו באופן מיידי מאות רבות של שנה אחת, שאנחנו הדבקנו בשבילנו או לחילופין שאחרים הדביקו לעסק.
כיווני שלעולם אינם נחכים כל מה כל אחד רשאים ליהנות מ, או לחילופין אינם נתמודד ישירות מחכה מול האתגרים – שלב את שלב.