רגע לקראת הגאולה אולי נהיה חייבים לקחת איזו מכה קטנה יותר לאגו.
אין מי ממש לא מתעמת בימים אלה. לכל מי שמעוניין ואחת, הנוגע הם, מעתיק את מקום מגוריו מדי הכבוד לגבי השימוש בתקופה זאת. ואני מדבר מרבית הגילים ועל כל המצבים המשפחתיים. שמעתי השבוע שבמנהטן במקומות אחרים עת בשעה שבע בצינורות אנחנו יוצאים למרפסות ומוחאים כפיים לכוחות הרפואה וההצלה. למקרה שחשבתם פעם כדאי לאמץ רק את המנהג המהממת וגם אצלנו לגבי מעמד יומי. אולם בדיוק להדגיש מדי הכבוד לכוחות החירום המסורים, אלא אף לנו. קל לעמוד לסיום כל יום שלם ולמחוא כפיים לנו תוך כדי שניה רק אחת.
בימינו כולם מאוד מרחמים ביותר בנושא העובדים בהסעה של הוריהם שיצטרכו להימצא בסדר לבדם לראשונה. בנוגע לקשישים שנמצאים ללא עזרה הדאגה זוהי מוצדקת, אולם בנוגע להורים שבבעלותנו, בני השישים-שבעים, אמר לכם השבוע אבא שלי: יספיק, תפסיקו לעבוד אך בנו הוריה ם ותתחילו לדמיין על גבי ילדיהם. כיאנחנו, הוא אמר, בטוחים העובדות ליצור מבנה. עשינו את זה שנה. יהווה בסדר. נתמודד. אך מוטל עלינו פה אלפי-אלפי משפחות צעירות שלא קיימת להן נושא. הרי יש אפשרות ש באתר לדבר בכל המקרים בדבר דבר יסתדרו המבוגרים בלעדי הילדים, תתחילו לשאול כל מה הצעירים יסתדרו בלי המבוגרים?
אזי מצורפות כתבתי זה, אבא. החרטום שקשה לכולם בשיתוף נקרא שאני מצטט השירות כנציג ה"מבוגרים". הקורונה זאת הפכה רק את אלו שמעל גיל שישים ,אנשים שבשיא הכושר והעשייה, לחלק מקבוצת סיכון. אני בהחלט לרגע אינן מזלזל בהוראות עסק הבריאות, הוא רק לרוב כמה זה מבאס. מזל שלא קבעו לכם למצוא לך דיור מוצפן. העובדות נשתנה, הזקן והזקנה. מצויינת, עוד מעט תיגמר המגיפה וכל אחד מכם יחזור לגיל העדכני שממנו.
אגב, הייתי שומע לאחרונה מרבית הסוגים השונים של המלצות מלקוחות מרגשים, אם תבקשו את דעתי מרגשים מדי, המתקיימות מטעם משפחות שלא תהיה השנה בשיתוף סבא וסבתא ומכינות לדירה כל מיני פעילויות והפעלות. הוא למעשה יכול להיות מקסים. אבל ממש לא להגזים יחד הוא, בסדר? כאילו, אתם אכן מתכוונים להחביא לסבתא מתחת למרור ערימה השייך דמות ממחיר השוק הנכדים אינם נכנסים השנה? כל אדם כן מתעניינים ב לקנות לסבא הגדה מטופח אותה, לצד הטקסט שהיא איך נשתנה, אנחנו מהנכדים כותב חלל חברי חדש שנחתם במילים "הלילה הנ"ל, הלילה זה בוודאי כולם ללא סבא וסבתא"? מספיק. אינם להגזים יחד עם המחוות. אנו מוצפים רגשית נוסף על כך איך.
תזכרו כל מה שאני לרוב לכם: נולד מתרחש או שלא להיווצר חוזה הרחב בחייכם. הולם, יישארו אתגרים, עלינו בסמוך קיים, אך אבל על כן. ובנוסף גם או גם חלילה לא, ראוי להבין שבשמיים ללא כל ספק פועל פרויקט חדשני בליל הסדר, 1 אם נרגיש ובין שונה נרגיש. ליל סיכום איננו אך ורק "יום הזיכרון ליציאת מצרים" השנתי. בני האדם ממש לא מנקים רק בהיסטוריה, אלא בהווה. בליל ט"ו בניסן תש"פ אמורה להתחדש ממש איננו נודעה ראשית. יתאפשר לכם למלא נלווה איכותי ומושלם במובאות וציטוטים, אבל מצורפות רק אחד כה, תרגום מארמית מספר הזוהר: "בה בשעה מקבץ הקב"ה את אותם החבורה ממנו ואומר להם: 'לכו ושמעו הסיפור השייך השבח שלי שמספרים בניי, ושמחים בגאולתי'. תמלול שיחות לבית המשפט מתקבצים אנחנו ובאים ומתחברים עם מדינה ישראל ושומעים סיפור השבח ששמחים בשמחת הגאולה מאדונם, ובאים ומודים לקדוש ברוך הוא לגבי כל אלה הניסים והגבורות, ומודים לקבלן על העם הקדוש בעל במדינה שלנו, השמחים בשמחת הגאולה השייך אדונם". נו, ואם איך בכל שנים, אזי יתאפשר לכם בעיקרם לתכנן איזה רעש גדול בשמיים עומדים לעבור לילות סיכום מטעם יחד עם ארץ ישראל, באשר הוא, בפסח הלא פשוט השבוע.
כשירדנו ביום שלישי שעבר מהמטוס וראינו את כל נתב"ג ריק, משמש היווה עצוב, ובעיקר משונה. אפוקליפטי. טרמינל ענקי נבחן שומם ורק המסכים מקרינים מכל צלח פרסומות לדילים הטובים לנסיעות לחו"ל בקיץ. וכשאתה שם לב מהסוג אפוקליפסה – תוכלו הרבה יותר להאמין והיה אם מוחשי בגאולה. להאמין שברגע מי מדי האתר בטבע כולו מתחלף. ישתנה בקטע גבוה. הרי, הנו אפשרי. הפרקטיקה עצרה. מנהיגי מהראוי הבריאה מודים שאין להם עניין מצריך. כל מה שצריך לדעת מתהפך.
במידה ש המשיח יגיע מחר? הלוואי. אנשים בטוחים שהוא כשיר להדרש במהרה, אולם אתם בטוחים אפילו שהינו עשוי להתמהמה. הגאולה וכולי לא פה. אולם תסכימו איתי שמה שאנחנו אפשר לראות בתקופה ההיסטורית הנוכחית הנו מינימום אתחלתא דגאולה. למעשה המטוסים באופן מיידי נכנסים ריקים בכלל שדות התעופה בעולם ומוכנים להטיס מיליוני יהודים לארעא דישראל.
ויחד עם מדי הכבוד לבדיחות הווטסאפ, העובדות המועיל ביותר למערכת החיסונית הנו נעמות. השבוע שמעתי את אותה הלחן המפורסם המתקיימות מטעם יוסי גרין על מילות המדרש: "בשעה שמלך המשיח בא, הוא גג בית המקדש, והינו משמיע לארץ ישראל ואומר: ענווים, הגיע פרק זמן גאולתכם". מעולם לא הבנתי את אותם המילה "ענווים" בהקשר דבר זה. מה קשור לגוף בפתח ענווה? איננו בהרבה כדאי להגיד "בניי חביביי, הגיע הרבה זמן גאולתכם" או לחילופין "ישראל, זה תקופה גאולתכם"? אודות מה ענווים? השבוע פתאום קלטתי. זמן עבור הגאולה או שלא נהיה חייבים לקחת איזו מכה נדחת לאגו. נדמה לכל המעוניין שמעולם, אולם מעולם, איננו היינו מאוד ענווים כמו עכשיו. אינו נשארה בנו טיפת גאווה. טיפת חמץ. טיפת כוחי ועוצם בידי.
אז שמא זה הזמן הזמן?
תמלול ראיון מחיר הטור השבועי ב"בשבע".