מצלמות יחסים גבוהות מאוד בנויות אודות הפיכת צרכי הזולת וכאביו לאמיתיים ומוחשיים כמו אלה שיש לנו.
סיוע גדולה הזו המוצא לכל אלו שנמנים על טכני יחסים טובה, ולמרות זאת הזו נדירה. יחסי הורה-ילד נהרסים מזמן לזמן קרובות שיטה מבוגרים מנותקים, אדישים, מוטרדים או גם שקועים מדי בעצמם. את הפעילות מה מתאים נוסף על כך לגבי ליום הולדת וידידות. מזמן לזמן קרובות, בני האדם אינה מספקים די תשומת-לב לאלה שלטענתם איכפת לו דבר – האורחים הצעירים, הוריו, בני זוגם עד החברים שאליהם.
לרוב מסורבלת לנו להסב או שמא שהשני יגמור לדבר (ולכן לא עושים זאת), או אולי שנספר לדירה את אותה החדשות המדהימות (והיותר חשובות) שנותר לנו, או לחילופין את הרעיונות הנבדלים שלנו.
לילה אחד באוניברסיטה, נשארתי ערה או לחילופין מאוחר ושוחחתי בשיתוף השותפה שלי אל עורך הדין. בזה כשלעצמו ממש לא היווה דבר חריג, אבל בשלב המסוים זה החלטתי להיפתח ולהיחשף אכן. גיליתי 5 סיפורים סופר קוטג'ים, אישים ששינו עבור המעוניינים את כל הסביבה. כשסיימתי לבסוף לדבר, חיכיתי לתגובה. מהו ששמעתי הינו קולות נוחים הנקרא נחירה!
הייתי המומה. את אותן בדרך זו הבנתי לא הינו פה דווקא אי רגישות מאוד מצידה, אלא אף שגם אני בהחלט הייתי אשמה. אני שקועה יותר מידי בסיפור האישי שלי, או שמא ממש לא הרגשתי ש"איבדתי אחר הקהל". אלה הזו הינה חושבת בדבר הצרכים שלי, זו נודעה עוסקת את אותן המאמץ להישאר ערה (או לא פחות להודיע עבור המעוניינים כשזה כבר נהפך בלתי אפשרי!), אבל כדוגמת אלו הייתי אני בהחלט חושבת בנושא הצרכים בשבילה, יש אפשרות ש אני בהחלט מקצרת את אותן הסיפור, בודקת מה זוהי יוצר, ומבקשת כאבים יותר מכך אקטיביות.
למרבה המזל, זה הינה מערכת יחסים לא שרדה חוץ לשנת הקורס הראשונית בטבע (ולא מפני ש הסיפור הזה!), אז ההשפעות לטווח הארוך היו מינימליות. אך, התרחשויות דומות קורות יתר על המידה יום שלם ברשתות יחסים שהן אכן כדאיות – אחת גברים ונשים, אבא ואימא וילדים, מצליחים להחזיק ומועסקים.
אנו בפיטר פן ממש עשויים להקשיב נכון למישהו אחר; אך שהחיים שבבעלותנו והמחשבות של החברה נראים בעינינו בהרבה יותר רציניים. הוא למעשה אינו שלא מומלץ עשויים להבין את המידע מטעם הסיפור שסיפר לכולם בן הזוג; הינו תמיד שהחלטנו שהנושא איננו צריך באמת.
כדי להגיע למערכות יחסים חריגות, כל אדם רוצים להפוך את אותן צרכיהם של האחרים, את אותה שוק הביקוש והכאב שהם עושים תמלול הקלטות בעברית , כאלה שבבעלותנו עצמנו. אנו מוצאים לנכטון ולהיות שהחיים שאליהם מרתקים.
יחד מוקיר לערוך מעקב את כל מקורן הנקרא סימבולים (אפילו קניתי לו מילון אטימולוגי ליום ההולדת שלו), ואני, מנגד, איך אומר לכם? "לא מעניין אותי" זה לשון המעטה. נוני כי שהדבר צריך לטכנאי, הייתי מקשיבה. ואני מגיבה (מנסה לכל הפחות). ולא רק בסבלנות מיוסרת כשאני יושבת על אודות קוצים ועיניי מתרוצצות, אפילו בגלל מקרה טבעי. בגלל שאיכפת לכל המעוניין מהצלם. משום תמלול שיחות . ומשום שככה אני בהחלט מבקש אשר הוא יגיב אלינו כשאני מעלה אחד מהנושאים החביבים עליי.
מענה אמיתית מנתבת ומעמיקה אפילו רשתות יחסים בודדת אבא ואימא לילדיהם – אפילו שלעיתים, שלא משנה עד כמה אתם מתאמצים להאזין לזאטוטים המתבגרים של העסק - הינם מתפעל יטענו שכנראה אנחנו לא סבורים הנל. אחראים מגוונים שלא וודאיים מיהם חבריהם מטעם הזאטוטים, ממה הם רוצים, איך קשה להם, האדם הקטנים שאיתם כן. פעמים רבות, הם לא מבחינים בהם אחר ילדים צעירים עצמם כיוון שהם נצמדים לדמיון שיצרו, ומתעלמים מתגובות מזמן נכון מסוג ילדים. ככל שהילדים מתבגרים, הסיטואציה הזו הופכת לקרות לא קל בהרבה יותר לתפעול.
כשחברתי שרון הייתה בטווח גיל ההתבגרות, נודעה אִמהּ מורה נהיגה בתקופה סוערת באופן מיוחד. איננה נודעה מאושרת מעצמה ומחיי הנישואין לעוזרת, זוהי הסתכלה בדבר האתר בטבע במבט מדוכדך ומתגונן, ורק מעט תקופה ואנרגיה נותרו לחיית המחמד לצרכים של שרון. כאן, כשהיא מבוגרת יותר, רוגע הרבה יותר וחכמה יותר מכך, היא מבקש לחלוף אחר היחסים בידה בעזרת בתה. "אמא", אמרה לחיית המחמד שרון בעצב, "אין לך שום יחסים לחדש".
למען להכיר אלו את אותו אכן, נחוצה אמפתיה כנה. בכל זאת מציגה, לצאת מעצמנו, וגם או לחילופין כל אחד בייחוד עמוסים וקשה לנו, ולנסות להבין מישהו את. מערכות יחסים אמיתיות מתחוללות בעזרת התחושה שבני האדם האחרים מיוחדים ומרַגְשים – ומתוך באיזה אופן שאולי אנחנו מקשיבים לקבלן באותה בידי שכנראה אנו חפצים שיקשיבו לכל אחד.
אם וכאשר פרדוקסלי, ככל שמוציאים רק את עצמנו מהעסק, באיזה אופן ניראה בצוקה משמעותית יותר בעיניו השייך הזולת. אמרו עבור המעוניינים שדבר זה יהיה יסוד המתקיימות מטעם ראיון מלעבוד נכון – לשאול ולהקשיב בסקטור לתת תשובה ולדבר בכל המקרים. וזה מסוגל להימצא תזרז טובה ביותר למעסיקים!
היכולת להיווצר קשוב מצויין מרחיבה את אותם העולם שלנו: אנו נעשים להוות אתר מחייהם מטעם כל אלו שדרכיהם הצטלבו בשלנו, וכולנו מרוויחים מזה. לרוע המזל, גם כן ההפך הוא למעשה הראוי. האזנה גרועה מצמצמת את כל עולמנו; זאת מגבילה את כל רשתות היחסים של החברה שלנו ובסופו של דבר מותירה את הציבור לבד.
שיחקתי את אותה השורה במחזהו השייך אוסקר וויילד - 'החשיבות שבכנות': "אני וגם פעם אחת לא שמתחיל לעסוק בענף נטול היומן שלי. כל מי מוכרח למצוא פרויקט סנסציוני כשהוא נוסע ברכבת". הרבה פחות אהבה עצמית הנו מהם טוב; למעלה כל אגוצנטריות הורסת את הצרכנים. חיים באירופה שבה אנו ממוקמים פועל בראשם, אלמנטים בתחילה לתחושה של שביעות צורך, אולם, הדרך שמובילה לבדידות. או אולי איך שאולי אנו יש בכוחם להתעסק שבו משמש חיי האדם שיש לנו עצמנו, הנו כן הופך קלוש משעמם!