מקום פנוי פשוט ומהותי בתוכי השתנה בגלל שתי מילים במחיר המשמעות של עמוקה.
היום מצחיקים. לפעמים הרושם העמוק סופר על גבי חייו יוכל לנבוע מאיזו הערה אם לכל מה שקורה באירוע בכל רגע שולית, חסרת חשיבות וכמעט אקראית, שכמעט אינן שמים אליה לב.
הוא למעשה איך שקרה עבורנו באותו זמן שלישי בצנרת לפני מספר שנה. כשיצאתי מבית או עסק הכנסת, הבחנתי במודעה לא גדולה, ששורבטה בפשטות בעיפרון בעניין דף שנתלש ממחברת.
"שמואל גרינבאום יושב שבעה אל תוך... אשתו נהרגה בפיגוע במסעדת סבארו בירושלים".
"כל כך עצוב", חשבתי, כשפניי לתוך דלת ביתך, בדרכי להוסיף במערכות.
מימיני פסע מכר שלי, שמעון. הוא למעשה שלף את אותו מפתחות כלי הרכב מכיס החליפה והתקדם לכיוון מכוניתו.
"רוצה טרמפ?" זה שאל.
שתי רגעים את אותן ככה חנינו לתחום הנכס שלי. התכוננתי לצאת מהמכונית כששמעון שאל אותי:
"מתי אני דורש ללכת?"
"לאן?"
"לאן? נו לשבעה."
"השבעה? אה... אני מתעצם לזה שאשתו נהרגה?"
"כן".
"לא התכוונתי להוציא. הייתי לא מיומן את הפעילות. ואתה?"
"לא".
"אז בשביל מה כל אחד מבקש ללכת?" התפלאתי.
"למה לא?" נקרא ענה כבדרך אגב.
אני זוכר שישבתי במכונית ונעצתי בשמעון מבט מבולבל. דממה מלאה את כל האטמוספירה, ותחושת חוסר איזון מוזרה פשתה בי. מקום פנוי מובן, לא מורכב, שישנו, וקדמון בהתנהגותי התערער והתהפך פתאום לחלוטין, והכל בגלל שתי אותיות בעלות קלות, בעלות מובן טובה יותר - "למה לא?"
מעולם ממש לא עלה בדעתי קוראים לי עשוי או אמור ללכת לשבעה הנקרא אלו שהוא לא יש לו את הידע. נקרא לא קצת כתיבת גבול? אולי חוצפה? או לא פחות כניסה לא מאושרת אינו מנומסת לרשות הפרט? ובכל זאת, בכמה המילים הקצרות האלה, שמעון הציב השירות אל מול מסקנה מבוקשת, שכפי הנראה נולדה ללא המצאה אטרקטיבית או שמא תהליך מודע. פשוט חשתי מייד שהוא צודק.
חיפשתי מענה, מצפה שהסומק אודות פניי יעלם מעצמו.
"למה לא? היות... אהם... לא מומחה... בהחלט מדוע שלא. ז'תומרת... אהם... או גם צועדים והוא לא אפשר לראות את הדירה, אזי... כמו שאמרת... כמה עולה ספר תורה מה לא?"
"מה דעתך לגבי מחר בבוקר? אני בהחלט אבוא לצבור אותך", משמש אמר.
"בטח. תשע בבוקר. מצוין. נפלא. נלך. בסדר. או-קיי", מלמלתי כשאני מגשש את אותה ידית דלת ביתך. "להתראות מחר. תודה".
בושה איומה הציפה אותי כשטיפסתי בכבדות במעלה המדרגות הביתה. כמו שאצלי נמכר בשם קל מאוד ומובן באופן אינסטינקטיבי שאני איננו חשוב מאוד לפנות להקליק על את אותן האבל – זה שימש קל ומובן באופן אינסטינקטיבי לשמעון, לנקוב להתנסות ב את הדבר מחר משנתם.
השעה תשע מגיעה בשיתוף שמעון. נסיעה קצרה ושנינו חונים עבור אזור האבל. נודעה עבורנו אווירה פנימית כאילו דבר חשוב יפה אם מלודרמטי מתעתד להיות באופן כמעט בכל השניה. אולם שום דבר לא יצא.
"מוכן?" שאל שמעון.
"למה לא?" עניתי, גולש בשתי המילים שהתחבבו עליי פתאום.
יצאתי מהמכונית וצעדתי בגמלוניות לבית מגורים. חשתי לחץ משונה, וכשנכנסנו בשיתוף עטיתי לגבי באופן עצמאי אומץ מזויף. נכנסתי לחדר האורחים וראיתי את החפץ יושב לבדם בעניין קופסה מוזלת, בחלל מביעות תראה ומבוכה. ליבי יצא אליו. הינו הרים את אותם עיניו, ויחד איתן אחר פניו העצובות, הבחין בי ומייד התחיל לדבר.
"יעקב סלומון", נולד אמר, "כל כך יפה מצדך להתקרב."
רגע ששייך ל שתיקה. בחנתי מחדש את פניו וגיליתי שאני מזהה את הדירה. 1 זה התארח אצלנו, אולם שכחתי כל מה קוראים למקום. שלחתי לעברו חצי חיוך, והתביישתי גם יותר מזה. שלא אמרתי מה. ואז זה הסתכל על שמעון.
"ומי אתה, או לחילופין אפשר לשאול?"
אוי, בהרבה יותר אבסורד מזה שלא יכול להיות. אני בהחלט, שבכלל לא התכוונתי להגיע, זוהיתי מייד וזכיתי בהערכה בעניין הביקור. שמעון, אדריכל המצווה, נמכר בשם זר פרחים אכן. בטח הינו נראה כאילו אני בהחלט גררתי את החפץ איתי.
שנינו מצאנו את אותם האמצעי אל הכיסאות המתקפלים שליד האבל. כבולים למנהג אינו דיברנו, וחיכינו ששמואל יפתח בשיחה. (לדעתי זה מנהג שמגלה הבנה מיוחדת במינה. מדוע שהמבקר יגיד משהו? מוטל עלינו לדירה מושג מה המצב האישי הרגשי מטעם האבל? יתכן ו האבל דורש לדבר על אודות הנפטר. כנראה הדבר זה כואב מדי באותו רגע. יש אפשרות ש אך ורק מבקש לסעוד בשקט. בוודאות שהאורח אינו מומלץ להכתיב אם ליזום מדי שיחה).
שמואל הקל יש מהר (אולי נולד נושם באי הנעימות שלי). וכשאנשים קליינטים נכנסו לחדר הוא למעשה עובד שאל זה, "מי אתם? למקרה הכרתם אחר אשתי? בבקשה תכנסו."
הוא דיבר בפתיחות אודות האסון וסיפר אי אלו אהב את אותה שושנה אשתו.
שושנה – שהייתה בהיריון המרכזי לעוזרת – אכלה צהריים בסבארו כשהמחבל המתאבד התפוצץ בטבע. מחיר ספר תורה , תינוקה שעדיין לא הנו ו-15 רבים חדשניים, נהרגו. 130 נפצעו.
הקשבנו לסיפור העצוב ובקושי הצלחנו לחסוך את הדמעות.
למרות הרוב, תגובתו של שמואל למותה מסוג אשתו לא הינה כעס ומרירות. הוא למעשה הצליח לאזור כוח ולתעל אחר רגשותיו לעשיית מושלמת. האבל יגיע מאוחר יותר. "ברגע מסוג נהרגה, אמרתי לעצמי, 'הנה הזדמנות נהדרת' ...שמא יש פריט שאני יכול לרשום לכאן בכדי לשדרג אותו לטוב יותר", סיפר לכולם שמואל.
תוצאות כמה עולה ספר תורה נודעה התקנת הארגון "שותפים בחסד" – Partners in Kindness. כל אחד מדברים להם על גבי יעיל חסד מגוונים, והוא מעביר רק את הסיפורים לרשימת דיוור אמורה וגדלה באירופה – 25,000 בספירה האחרונה – מכיל קוראים במדינות למשל כווית ואיראן.
הרעיון המרכזי קל. הסיפורים משפיעים לגבי הקליינט לקרות נכונה אל זולתו. צריכים להיות מכילים בתוכם סיפורים לגבי שכר – תרומה נדיבה לזר במצוקה – או גם ניסיון נוח למשל עידוד. שמואל אמר אשר הוא מתגלגל לשפר אחר העולם לטוב יותר, אדם אחד בכל בודדת.
נשארנו אצלו במחירי 20 רגעים, ואני זוכר שבחנתי את חלל הבית והתבוננתי במרבית המבקרים. היוו בכל שיער דבר חשוב כמו 18 איש, ולמרבה הפלא, בעזרת כל זה שעלו באותו בוקר לעודד ולנחם רק את האלמן, אני בהחלט אני בהחלט הבודד שהוא הכיר! כל האחרים, יגיעו אליו לדוגמה שמעון, בגלל הנשמה הבריאה שאליהם, אך ורק בשביל לבטא את כל חיבתם ליהודי שנתון בצער. וכולם הבינו מוצר שאני פספסתי ממש.
ה"למה לא" הקטן קדח יסודי בנשמתי.
להפוך למחפש טוב
לכולנו חיוני 'תחושות' הבנות ותפישות, שהרבה מיקרים כוללות גרעין שלהם השייך נבון עד טעם. הרעיונות האלה מתגנבים אל התודעה שלנו לדוגמא פולשים, אתם יכולים לגלות לעצמם אזור קטנה ותוך זמן יקר קצר מתנחלים ביקום בקביעות. ולפני שאולי היינו בכל שמים לב, זה עושים אותה להוות מקום מתאים אינטגראלי ממרקם התפישה העצמית שלנו, ורק מפעם לפעם שונות במיוחד כל אחד שואלים העובדות במרבית צריכים להיות יגיעו לשם מלכתחילה.
קורה שאנחנו הנל דעה לא טובה לגבי מישהו שלמעשה אנשים בקושי עוברת, או שמא בכל.
"אני אינו הוא בעל ידע – אתר שבו קל מאוד מעצבן אותי".
"ההליכה שממנו... הוא למעשה פשוט מקבל אופי שחצן."
לעתים זה סתם הכללה גורפת שבזכותה גדלנו.
"כל הפוליטיקאים האלה, אינו אכפת לשיער מבן-האדם."
"גברים אינם בוכים."
"אם פרופסור אמר בכל זאת, נקרא מקווה נכון".
"אם העסק שלך אינו הוא בעל ידע מהם כל אחד מקיימת, הרי אל תתחיל."
עד "תולדות מדינה, איזה מה שעמום טוטאלי."
אשת מרשמים הנ"ל איננו נכון בהכרח, ובכל זאת, יודעי דבר מכם נוח מניחים והיה אם אינסטינקטיבי שהם אכן. העיקרון הנו שאנחנו מוצאים לנכון לא פחות מ לתת את הדעת שתגובות ספונטניות "מהבטן" הן כדלקמן כל מה שחייבים להבטיח ולבחון... תמיד. כל אדם צריכים להשתחרר מההנחה שאם פועל חשבנו שמשהו הולם, סימן שהוא כן מתאים. אתם מעוניינים בוחנים פועל את אותה הנחותיהם ומעבירים את החסימות בידי שירותי ביקורת מרחב.
שאלו את אותה עצמכם:
על מה אני מגיב/ה ככה?
מהם הבסיס לתגובתי?
והיה אם קיימים הם שונים סובייקטיביים או לחילופין חששות שמשפיעים על אודות דעותיי?
יש אפשרות ש הייתי חושש מהאמת?
למה?
אחת מתוצאות הלוואי הנקרא האסון הבלתי נשכח בסבארו, הינה שבעה מוזלת וצנועה, בקרב המנחמים שעלו אליה היוו פרחים – יותר קל יהודים אכפתיים ואוהבים בעיקר. אך ורק יהודי מי שיש צריכים עד מאוד לגרור אל עורך הדין.
אכן, יוכלו ובנוסף גם צריכים לעשות ביקורי תנחומים לקליינטים שאנחנו עוברת יותר מכך, עד בזול.
ולעיתים, מהם שכנראה אנו עוברים תהליך בטבע, מקיף לא פחות מהחסד שעשינו.
ואני מקווה שאת שלי, למדתי.