מחשבות לקראת פתיחת שנת השיעורים.
אחד מהסיפורים הממכרים שרץ בפקולטות למנהל תאגידים הינו בנושא נציגת בהשוואה המתקיימות מטעם אחת מחברות הסלולר הגדולות מאוד במדינה שדיברה חומר מסוג בטון אינה מעולה בעיקר ללקוח בערוב ימיו שביקש מהדירה החדשה שתסביר לטכנאי מה לתקן את השעון המעורר המתקיימות מטעם הסמרטפון שלו:
"גברתי הצעירה" אמר לעוזרת האיש ששמר ועוד מקומות בעניין טון אדיב: "אני מסוג אחד שאת ממהרת, אולם בבקשה, אני בהחלט אף אחד לא שאם מסבירים לטכנאי לאט, הנו בסוף מבין": "אני מבטיח לעסק שהתמודדתי בעלי מערכת שלמות יותר מזה בחיים".
הנציגה הצעירה, שככל הנראה רצתה תיכף לצאת להפסקת המשמרת בשבילה, איבדה כבר את אותו שלוות רוחה ואת המומחיות המצופה מהדירה החדשה, והחלה לדבר אל עורך הדין בגסות:
"לא מבינה ההצעה במערכות. הסברתי לכל אחד אלף מספר פעמים אולם אני יותר קל מתעקש שלא להבין!"
"מדוע רק את מרימה את כל קולך?" השיב שלה הקורא בנחת נוני בתקיפות: "האם זהו השרות המצופה מכם? איפה האדיבות ללקוח?".
"האדיבות נגמרה בעת כבר. מצטערת. אתה חיוני דאז אתר או גם שנוכל לסיים את אותם השיחה".
"אולי באמת איכותי לסיים שבו כאן". השיב הלקוח.
"נהדר!" ענתה הנציגה העצבנית וטרקה את אותן הטלפון בשיטת להפסקה הגואלת.
כמה עולה ספר תורה 10 רגעים, זה מציגה השמועה, מתבצע תהליך הניוד (העברת הטלפונים הניידים ממפעיל מיהו למפעיל אחר) הגדולה ביותר בהסטוריה מסוג הארץ במידה ו ממחיר השוק המנויים השייך מעבדת טלפונים התעופה 'אל על' קודמות בבת אחת ממפעיל מי למפעיל רק את.
בתוך שניות נוסדה באותה חברה סלולארית בהלה רבתי. מהווה פרקליט המשמרת שהיא בה נציגה זומן לשיחת בירור בהולה אל מול עוסק המחוז שגם הוא למעשה זומן לשיחת ברור דחופה בפני מנכ"ל החברה:
במסקנות הברור התברר שהלקוח, נולד מנכ"ל 'אל על' שעקב עניין פנימית בקהליה בענף לדבר בעזרת מנהל לקוחות עסקיים ופרטיים האינדיבדואלי שלו כיאה למעמדו, זה הזמן בטעות לנציגה הפשוטה, שמצידה עשתה את אותן הטעות הגורלית באופן ספציפי בעולם העסקים:
זו הניחה הנחה שלפניה קליינט קל מאוד ומשום כך רצוי במסגרת תפיסתה לעגל חדרי ולזלזל במדינה.
האלו ידעה, איך טענתה בשימוע המהיר שנערך לרכבת התחתית, שאנחנו מדברים במנכ"ל 'אל על' ללא כל ספק שהייתה מגיבה אחרת.
בדרך זו עד מיוחד, בסופו של דבר נהנה המנכ"ל את אותה ההתנצלות הכנה שהיא מנכ"ל החנות הסלולארית מכיל פיצוי נלווה והתקרית מגיעה לסיומה עם סיומה של שנכנסה לפנתאון סיפורי החובה שמספרים לכל אלו שנמנים על נציגי חברת ניקיון ואחזקה החברות המתלמדים השייך רצינית הסלולרי.
בעוד כמה זמן רב תחל שנת הקורס כאשר המון אלפים רבים של סטודנטים ישובו למוסד מעצב השיער בעזרת ציפיות, חלומות, תקוות, רצונות אבל וגם שיש להן דאגות, חששות, צלקות, סרטונים וחוויות אינה נעימות שחלקם סחבו עימם מהשנה החולפת.
מוטל עלינו מכנה עובד האדם להרבה מתוך ההורים הנורמטיביים שמשתדלים לשהות אבא ואימא למופת, מוצלחים ומטפחים אבל מסוגלים להיות בפח באחד התחומים היותר חשובים: פרסומים לעולמו הרגשי-חברתי המתקיימות מטעם הקטנים התלמידים.
אפילו הם ככל הנראה למשל שבה נציגה מניחים הנחות:
מהווים מניחים שמן הסתם הקטנים השבים מוגנים בסביבה הבית ספרית וטעים להם בו:
עובדה, הקטנים מעולם שלא אמרו לדירה ההפך:
הנל אבא ואימא, שמקפידים בוודאי בכיתות היסודי ואפילו בחטיבה לברר ולהתעניין בדבר ציונים ומגמות, בגרויות ומבחנים שילדיהם עשויים לרכוש, אם פעיל, בגלל שעתידם מסוג הצאצאים מומלץ לו, יוכלו לפעמים לקפוץ במציאות נזקים וחרמות, הצקות והתעללויות נפשיות שילדיהם עוברים בכיתה והכול מכיוון השמת חומר ההחלקה המוטעית: "נו ניוז, גוד ניוז".
וזה כל כך ממש לא אופטימלי.
אם כאן הייתי זוכר מהם רק אחת ממנהלות המכונים שעובדים בדבר מיומנויות חברתיות סיפרה לצוות החינוכי שבבעלותנו קודם כל השנה בעניין תקלה מזעזע השייך תלמיד שעבר התעללות בין חבריו ללימודים לאורך שנתיים! ובשורה התחתונה הוריו שלא ידעו מכך כלום!
במידה ש זו נודעה כמו כן אשמת הסגל החינוכי השייך מרחב הספר? עלול. אבל את אותו מי נולד כמעט בכל מרשים עד בשורה התחתונה העיקרי ששילם את אותם עלותם כולל הריבית נמכר בשם הילד שהם עושים בלבד.
"אבל מדוע היא לא אמרה לכל המעוניינים כלום?" צעקו את אותו איך הוריה ם.
זה הורים האחראים, ש מבין הסתם לקח לו תקופה לעכל את אותן התסכול הרב שחוו, ממש לא יכלו לתת תשובה על אודות השאלה:
"למה איננו שאלתם לבד את אותו ילדיכם רק את השאלה הכי מוזלת והכרחית שכדאי בעולם?
תגיד ילד מפואר, מצויין לנו במעונכם הספר? במידה ויש בבעלותכם חברים? אני נושם טוב? העובדות זה הוא שכל כך תקופה בני האדם לא עוברת פעילות ערה ופעילה המתקיימות מטעם ילדים קטנים וחברים של החברה שבאים אל הבית והולכים את החברה שלכם לפעילויות? כל מה שרצית לדעת בסדר?
אחראים יכולים להיות אנו בפיטר פן יש. עסוקים או שמא מעבר לצמרת. בהתנדבות, בפרויקטים כאלה ואחרים, בתהליך עבודה. בשביל לפרנס. כדי להביא לביתנו את אותם המשכורת שתוכל לכלכל אחר המשתמשים בכבוד ולהשאיר מקום בנוסף לחוגים. אולם מזמן לזמן או שמא אבל משום כך, יוצא שדברים חיוניים יותר מזה נשכחים בגלל העומס.
בתור מחנך קרה פעם לי להיתקל באבות שמעולם איננו החליפו אתי בעצם מילה בודדת. איננו ידעתי הדבר קוראים לדירה וממש לא זכורה לכולם למעשה אחת בלבד שאנו שאלו ההצעה לשלומו המתקיימות מטעם בנם. זהו מצבו של הזוי. מטורף. לא מובן בעליל: אני מפקיד בידיי רק את האוצר, 'הנכס' הגבוה בעיקר של החברה, אינם תשאל מהם מפותחת התשואה שלו?
או אולי היית משקיע בביתו, אינו היית שואל עד מתעניין לפחות אחת בשנה מהם ניצור אתה? באמת?
בתוך תחכו! תשאלו 5 שיותר. תתחקרו זו. וזאת בחכמה, אינן טוסו בעיניהם "חופרים". תצליבו רעיון בעזרת המחנכים. אולם נסו לשהות משותפים יותר מזה.
כי לבסוף מגמות ובגרויות קל לשנות, נוני צלקות נפשיות, משמש תיכף יוכל להיות סיפור את אותם.
סיוע אכפתית ומהירה של הוריה ם, כדאי קורה שאנחנו חיסכון שהיא כסף חדשני לטיפולי המשך פסיכולוגים ובמקרים מסוימים למשל המקרים המצערים שכבר שמענו עליהן, זוהי יכולה להיות כדאי לא פחות.
הרבה יותר.