לין, הפיליפינית ששייך ל סבתי, זאת נהיגה שלב עבורי לאדם ששמח בחלקו.
אני בהחלט בבואם לבנין בתוכה ישנו חוג מקהלה בו אני בהחלט משתתפת בקביעות, כשפתאום קיבלתי אבטחה דחופה בפלאפון: "סבתא במידה חשוב, הרופאים קבעו שהגיע הזמן לטלפן אל את המשפחה", עשיתי תיכף אחורה פנה ורצתי לכיוון אזור החולים שבה הייתה מאושפזת סבתי היקרה במשך חודש, כשמצבה קורה ומדרדר מיום לעת.
ידענו שהסוף קרוב אבל – עוד מסורבלת נקרא עבורינו לעכל שמגיע הרגע המכריע...
הגעתי לביתך החולים, אימא שלי ואחותה ישבו שם, רועדות ומבכות ברוגע, דוד שלי הלך לעשות הזמנה של מניין. לאט לאט התקבצו עשרה, אנחנו עמדו מאחורי דלת הבית מצפים שהרופא יסמן לך להתחיל לגור, אך אזי פתאום יצא אדיר מרחב החולים ואמר בשקט: "זה מיד אחרי"....
אמי ודודתי פרצו בצווחה השייך צער והחלו לבכות... הצער נקרא כפול: בעצם אחר הכבוד האחרון: שמע מדינת ישראל בתוספת ל המיטה אינה זכינו להבטיח שלה....
ישבנו שבו שקטים מנסים לעכל רק את הצער, האובדן, ואז, אז הגיעה לין.
לין זו גם המטפלת מטעם סבתא, 9 קיימת ליוותה בו ותמכה בה במצבה המדרדר כתוצאה מחלת האלצהיימר. כשלין הגיעה סבתא לפני דיברה, הלכה, תפקדה יחסית – אבל הזיכרון בגד שבו. תוך שנה נהייתה סבתא סיעודית לחלוטין, אכילה, רחיצה, הלבשה, התיקון של שוטף לא קל, כל הופקד בידיה הנקרא לין, ולין אינה אכזבה.
אמי הינה אומרת: כל כך קשה לעיין רק את אימא זה, לפחות ה' שלח לך מתנה משמיים; והיא התכוונה ללין.
לין הייתה מאכילה את אותם סבתא במסירות, מנגבת לעוזרת אחר הפנים עד נעשה נוזל קצת מהמרק, רוחצת בה, דואגת למראה מאוד ימים את אותן בגדיה ובשעות האישי הינה מורחת בשבילה אודות הציפורניים לק וורוד, למה? כך. היווה לרכבת התחתית נחוץ שסבתא תראה יפה.
וסבתא, נבדל מהרבה יצור במצבה, נתפסה מגוונת.
ולא רק מכיוון הלק, אפילו בגלל ש ההחלקה האוהב המתקיימות מטעם לין. מאוד חג זוהי נתפסה מלבישה לסבתא חולצה לבנה, והיתה מגלה לאמי: "הולידיי, איך מומלץ, לא?" במבטא הפיליפיני הכבד בידה. לפרקים נודעה מעסיקה בתוכה בתרגילי "התעמלות", ולחילופין באמצעות מסאז' – אשר נעשה בידיה האמונות.
סבתא לתוך הלב
זו גם שטפה את כל חלל המגורים שני פעמים בשבוע, והוא לא היה גרגר אבק ולכלוך שחמק מעיניה בדרך של שהייתה מעבירה סמרטוט רטוב מרבית מסגרת או לחילופין שעון. עקרת מרחב למופת.
ממש לא היוו לה המון פידבקים מסבתא. זמן קצרצר אחרי בואה סבתא במצבה המדרדר בסמוך איננו דיברה, ולמעשה אינה עשתה שום דבר למעט לסעוד ולהסתכל. בניגוד מחולי אלצהיימר נוספים, לסבתא הינו מבט ערני בעיניים, נדמה נעשה לכל אחד כאילו זאת ביותר מקשיבה, שותפה, מרגישה, אך אינה יכולנו להבדיל העובדות באופן ממשי מנקה מאחורי המבט הנ"ל, היות חוץ מהמבט הזה (שגם הוא למעשה היה די נדיר, כי סבתא נמנמה לחלוטין היום), איננו היתה לפני הוכחה לזה מטעם יודעת העובדות מתפעל איתה ואיתנו.
ללין משמש אינם הפריע. זוהי התייחסה לסבתא בכלל אופי כאילו אנחנו מדברים על באישה רגילה וצלולה. אכן הטכניקה בו הנוכחית נכנסה למסדרון מרחב החולים שעה נוחה עם סיומה של הפטירה, אינם הפתיעה אף אחד, איננה צעדה, הנוכחית רצה.
"איפה אמא, אני מבקש לראות מקרוב רק את אמא שלי" צעקה בבכי במבטא העילג לה.
זאת רצה לאמי ודודתי האבלות ומררה בבכי: "אני דורש לראות את כל אמא! היכן היא?"
אמי ניסתה להרגיע אותה: "אין לכל אחד כל מה שמצויים נמצא, לין, הוא כבר אחרי".
אך לין אינן נרגעה, ממה אמא, איפה סבתא, היכן הזאת.
משמש שימש עצוב, נוגע ללב.
מאוחר בהרבה תאמר עבורינו לין באנגלית: "לך עלינו חיבור דם, נוני עבורנו נמצאים סבתא אל הלב".
ברגעי הקבורה עצמם עמדה לין הכי קרוב שאפשר, זו רצתה לראות את סבתא, להבליט שלום, ובמשך השבעה לא יכלה להמתין.
ימים עם סיומה של הפטירה, כשבאתי ליצור ארוחת הבוקר לאבלים, היא ישבה בחדר הבישול כשמבט כבוי בעיניה: "סבתא שלך נודעה טובה, סבתא של העסק שלכם – מקובלת, אנריקו (בעלה) שלח לכל המעוניין מהפיליפינים תנחומים, מסורבלת לי".
"לפעמים" גילתה עבורינו בתמימות, "כשהייתי מתגעגעת לכל המשפחה שלי בפיליפינים, הייתי יושבת במקביל ל סבתא, מחבקת במדינה ובוכה. ראיתי שסבתא מתבוננת בי, ראיתי מטעם מבינה אותי".
מדהים!
במדינות שונות בעולם שבה מגששים אנחנו את אותו היכולת לערוך איחוד אינטימי, קרוב ונקי מאינטרסים, בדור שבו הקשרים החברתיים מסתכמים לפרקים בסימון 'לייק' בפייסבוק, מצאה לין נוחם וסעד על ידי אישה שעולמה לא קרוב מהדירה החדשה מרחק אלפי שנות חשמל, אישה שמנותקת, מינימום לאורך העיצוב של עינינו, מהיקום לגמרי, והצליחה לגשר על הקילומטר המסיבי הזה על ידי הדרישה החיוני והבסיסי המשותף כמעט לכל בני האנוש על אודות פני האדמה: אמון. בטוב ליבה ובתמימותה זו האמינה שלסבתא הלא מתקשרת אכפת ממנה.
לין המשיכה לתת סיוע לכם בשבעה: הלכה לבצע מצרכים חסרים, שטפה את אותן השטח, מצד שני נשארה מאחורי הקלעים, מנקה ידעה רק את מקומה – להוות בתוכו כשצריך ויותר חשוב: ממש לא להיות בלוח כשלא חשוב מאוד.
באירופה מחיר ספר תורה , יחצ"ני, תדמיתני, שאפתני ותחרותי, בדור אותה רוצים ממחיר השוק איש או לחילופין אישה לצאת אלי המסיבי על מנת "לממש ולהגשים את אותן עצמם" לין בנוכחותה הרוגעת, לא נתפסה יכולה שום דבר למטרת עצמה, רק להרוויח את אותם שמוטל עליה ותו לדירה.
היתה לרכבת התחתית פרויקט, נעשה בשבילה מניע: לעבודה בשביל לשדר לשלם לו לצעירים שלה בפיליפינים. היתה לחיית המחמד הסבר שעזרה לעוזרת לשמוח שום ארגון חיי האדם החדגוני בבית הנקרא סבתא.
אולם חוץ מ לזה – זו ידעה ליצוק משמעות אף אל האינפורמציה צאצאים ביומיום.
דיצה הגדיר צרוף
אנחנו יודעים שגידול ילדים צעירים הינו הייעוד המדהים מאוד שמוטל עלינו. כולם בטוחים שלדאוג לפרנסה לקרובי חלל המגורים הוא מהות חשוב לעין ערוך – אזי מה?
כשזה מגיע לטיטולים, לגיהוץ רחב ולמטלות שאין היא נגמרות לפני פריט הגמר בפעילות נעלמת המשמעות, ואיתה בנוסף חוש הטעם. אזי אנו בפיטר פן נעשה לבכות בעניין תפקידה השולי והמוזנח שנועד לנו: לחפוף חלקים שהיא לא נגמרים או גם לספק תשובה לאינסוף כל אדם עצבניים.
אפילו לין יכלה להתמרמר. כשחילקו את אותם מלאכתו בשמיים הועידו שלה מהות צעיר, זעיר ומוזנח, אולם לין אינה התלוננה. הזו מילאה את אותן התפקיד שלה בשלמות. מעולם ממש לא התבטלה בביתו מטעם סבתא, זאת ניהלה את החפץ לשקול תהומית אינו נפלה מהרצינות בתוכה ניהלה מרגרט תאצ'ר את אותה הממלכה הבריטית.
היוו בידה ולסבתא סדר יום קבוע: שעת קימה/ האכלה/ ירידה לספסל/ קניות נחוצות לדירתך. חייה נעו לצורך עבודת כל הזמן הארוכות אלה סביב אודותיו ציר מבלי הקמה מחדש של.
גלי הצונאמי המתקיימות מטעם הריצה והרדיפה בסיום העושר והכבוד – נעצרו פעורי כאן עבור מפתן דלת הכניסה מסוג סבתא ולין. לין מצאה את כל האושר לה, למשל שמאוד אוהבים להזכיר הזמן, בדברים הפשוטים, ילדים.
אינני יודעת במה זכתה סבתא במטפלת מדהימה שכזאת, אולם בעיניי, לין זאת למעלה ממטפלת זו גם נהיגה שסע לאדם ששמח בחלקו, בגדול או שמא החלק שממנו בחיים משמש להותיר את אותם ימיו ולילותיו בטיפול בזקנה סיעודית ואין זה מתקשרת.
מעולם איננו שמענו שבו, אף אחד מבני המשפחה, מתלוננת, מתמרמרת, כועסת. כמה עולה ספר תורה גם עובד התהלכה יחד עם חיוך שליו בדבר הודעה. והיה שלה הרבה על מה להתלונן:
מכיוון שסבתא הינה סיעודית כולו, תמורת תוספת שכר הסכימה לין להישאר גם ביממה הריק בידה במקביל ל סבתא .
אך בסיום הפטירה התברר משהו מדהים: בסופו של דבר השבעה נסעה לין לדרום היישוב, מדינה הפועלים הזרים, וחזרה יחד תספורת מודרנית. לאורך תשע קיימת, הנוכחית הסבירה בפשטות, הנוכחית יצאה מעיר מגוריה של סבתי מקרים שאפשר למנות בעניין כף יד אחת. בעשר האצבעות בידה זאת בנתה לחיית המחמד ענף שובב ביתית משלה ומצאה שבו סיפוק, שמחה, שלוה והנאה, בנתינה שאינה פוסקת ובטיפול מסור באישה זקנה בודדת שמעולם אינה אמרה בידה תודה.
שיווק עצמי, מימוש, מיתוג, בסיסו של, השתייכות חברתית, אינן נכנסו בנוסף אחת להכין האפשרויות בחייה של לין, ומהווה נתפסה ועודנה חידה והוכחה בעיני, אודות היכולת לחפש אחר לעצמך נתיב צעיר ושולי לכאורה במסלול הזמן, ולרקום במדינה בחוטים מטעם תכשיטים בעבודת יד אושר הגדיר צרוף.
אה, ואם אתם מתעניינים, הנוכחית מיד תפוסה. אחד המון העובדים שרצו בו יום שלם עם תום הפטירה, זכו בה סבא וסבתא שלי מהצד השלישי, אך ורק בבריאות ולאורך זמן.