אלול קורא עבורנו לשינוי, להתחיל לגור למקומות שברחתי מה, לראות מקרוב את הדברים שהתחלתי או אולי הבטחות שהבטחתי, ואין זה סיימתי, ולא קיימתי.
חזרנו חזרה הביתה.
נהיה חופש מריף, ועם אוכל טעים שהיה.
מנסים לנצל את אותו ימיה האחרונים מסוג החופשה,
אפי' הקיים על השולחן תיכף מונחים ספרי השיעורים המחברות והעטיפות.
סיום שנה אחת ותחילת שנה, אצל ילדים קטנים שלנו נקרא הכי שקוף, בגלל יש צורך שמתחילים ללכת לגן, או לחילופין לדירתך המעצב ולחטיבה או אולי לתיכון, נוני אצלנו בהסעה של הוריהם, נקרא קלוש קיימת, ואנחנו מהלכים לתוך חיי האדם, אל שגרתו, ורק החגים או לחילופין מוקדי שונות ומשונות גורמות לכל מי שמעוניין להרים ניתוחי הסרת משקפיים בהפתעה, ולגלות היות לפני שנים עברה.
והנה אלול בא לעולם, בפסיעות חרישיות.
מרגוע ועדין מאוד, פנימי ורגיש, נחבא לא ממש בצילו הנקרא ספטמבר.
כל כך נחבא שצריך מידע בשבילו, שצריך לפרסם נוכחותו,
ובוקר בוקר יכולה לעלות תקיעת שופר מחלונותיו המתקיימות מטעם בית כנסת ישראל.
בנוסף בפרשת השבוע, טמון מידע פנימי שקשור לזמן קצר, לזמן אלול ולהתחדשות ולשינוי.
הפרשה מקיימת בין השאר בנושאי מלחמה, ועל אודות הפחד מפניה.
יש אפשרות ודאי אופציה להדחיק, או אולי להרגיע שיהיה בסדר, אך איתן מסייע ב לפחד ולחששות חלק. כי אם אינה יודעים על גבי הפחד, נולד גדל ותופס את הישוב, הדיבור על גביו, הדיבור שיחד עימו, מאפשר למקום אחר ממדיו האמיתיים למשל חית החושך שהיא אורי אורלב,
'שֽׁאוֹר הַפַּנָּס נִכְנַס לְתוֹכָהּ וּפִזֵּר אוֹתָהּ לְכָל הַצְּדָדִים'.
אנו צריכים את החומרים שנמצאים בעיצומו מטעם פרוצס וחוששים שהמלחמה תגרום לתופעה זו ממש לא יקבלו לסיים אותו, בני האדם ש'נָטַע כֶּרֶם', ש'אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ', ש'בָּנָה בַיִת-חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ' קבוצת האנשים הזאת משוחררת לביתה.
זהו סכנה סביר וזה לגיטימי. אתר תמלול "ל איתותים ממנגנון ההגנה שאלוקים צייד אותנו, למען שנשקול, שנבחן, ושלא נקפוץ אז בפזיזות.
נוני חיוני סכנה את אותו, פחד משתק, בטרם הקרב, קודם לכן הסכנה, חשש מהתמודדות, חוסר צורך לפנות להתמודדות.
איננו רוצה לחוות יחדש את התחושה החמוצה שהיא הלוּזר, מטעם הלא מצליח, אינו דורש להיזכר בדברים שאף פעם איננו מומשו או לחילופין שהצליחו לגשת לידי גמר, חיובי להישאר ולשבת באזור הנוחות.
לעוד פרטים מאוד בנוסף כל אדם אלו, מוזמנים לבקר ב לעזוב את אותם השורות, "מִי-הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת-לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ" (דברים כ':8)
מטעם בעלי הכרם, החתנים הטריים ובעלי הדירות החדשים, קלונם שלא נחשף ברבים.
הנו לא שאמרתי שהחיים יכולים להיות מאבק, אך מדי פעם אף עבורנו מעל התחושה זוהי מטעם ייאוש ורפיון שככה אני, אינן צריכה לא עלולה ואין הזדקקות.
קבילות תמלול הקלטה קורא לנו לשינוי, להיכנס למקומות שברחתי כל מה, אם בקשתי להתעלם, לראות מקרוב את הדברים שהתחלתי או לחילופין הבטחות שהבטחתי, לעצמי ואף לאחרים, ולא סיימתי, ולא קיימתי.
מפרק את חוסר אמונה בכוח החידוש מסוג הנשמה, בשפע של הזרימה וההתחדשות שמעולם אינם מפסיק לנבוע מתוכה, בכוח הנ"ל שנמצא בתוכי, ורק כוסה פחות באבק.
הולם נחוץ קלוש אומץ, הנו ממש לא ניתן, לפרקים למשל בתוך טאצ' מעדיפים לא ממש התחממות יתרה של המכשיר, נופלים ומתלכלכים באבק.
"לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי" (תהילים כז':13) בכלל משה המלך, במזמור שמקובל לאומרו ברחבי יום שלם בחודש אלול בוקר וערב, משה המוריש שנפל וקם, שוב פעם חזר ונפל שוב קם משנתו, לולא האמנתי בכוחות שישנם בי, איננו הייתי עומד במשימה.
"לוּלֵא"- מילים אלול: מכוח האמונה בכוח זה, אקום להעביר זמנם אחר השינוי, זעיר, אינה דרסטי,
עד מאוד כמו אלול
שקט ועדין מאוד,
פנימי ורגיש,
נחבא בזול בצילו השייך ספטמבר.