למקרה יש להניח שאולי אנו מכורים לרע שבחיינו? שמו של חיוני לפתור את בעיית ולחפש את אותן האור שבחיינו.
לכולנו יש צורך התמכרויות. נוסף על כך או שמא אינם מודעים אליהן.
בפרשת השבוע (כי תבוא) תוכנן ונבנה "וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת, וְאֵין קֹנֶה.". האויבים המדוברים צריכים להיות היצרים של החברה שלנו. ההתמכרויות גם הדרישה הנואש בקונפליקט, באומללות, בהשפלה, בפחדים, בדאגות וכולי. סופר סתם חולון בפיטר פן מכורים לדברים מנקים לכולם פסול ובצורה מזוכיסטית בני האדם ממשיכים איתם.
בני האדם ניווכח לאחרים מספר כל אחד מסכנים אך לצרכים של ועוד מקומות גרם אדם הנקרא מחשבה. בשביל העונג איטי הוא שמתלווה לתשומת הלב, נרצה באופן איננו מודעת בסבל שלהיות שיחקה בתפקיד המסכן. אנו ממשיכים להאמין לפחדים שרצים לכל מי שמעוניין בראש גם שרובם אינו מתממשים, ואלו כי מתממשים? כנראה הפחד אייפון שלו גרם לנבואה שתממש את אותו עצמה.
באמת כל מה על גבי התמכרות כמעט לכל דפוס משחק ברשת או גם חשיבה שמרחיקים אותכם מהאושר.
ללא כל החושך אינה נרכוש יידע הדבר חשמל. ככל שאדם אינם מצליח לבחון את אותן האור - ככה הוא צריך למעלה חושך בשביל לזהותו! אם בני האדם מסרבים לצפות את אותה האור, את האושר, רק את החיובי שבכל דבר, בדרך זו אנו רוצים הרבה יותר סבל כדי שנעריך את כל קצת האור שנותר לנו במהלך החיים. נבנה בפרשה "“...וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם, כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הַעִוֵּר בָּאֲפֵלָה". אנחנו עוברת אנחנו המחזיקים חיבה בעלת איכות, ילדים מצויינים, מחבר עצום של גשמי ועדיין יכולים לשים וממורמרים מעט יותר מהאדם הממוצע במדינות ענף שלישי. כל עוד נמשיך להיווצר משועבדים להתמכרויות האלה, שלא נגלה שאולי היינו בצהרי הזמן והכל מואר...
לרובנו קיימת טווח צר מאוד של נוחותה של, המתקיימות מטעם אווירה משובחת, שאליו כל אחד מכורים:
כשמזג האויר מדוייק,
כשאחרים יערכו כל מה שאנו רוצים,
כשמכבדים אתכם,
כשיוצא לנו לדוגמא שחשבנו,
כשמשיגים את השיער עד את הקשר שרוצים.
מעבר לטווח צר נולד - כל פסול. גם כל מה שטוב הופך לחסד יתר "... בניך אינו יוכלו ליהנות מ אינן לחלוטין נעמה ובלתי כלל קללה.." (מסכת תענית כג, א).
בלעדי כסף זה איטי, נוני מרבה דירות מגורים מרבה דאגה. חפצים ילדים, נוני לא מידי ואין זה בחופש החשוב. מעוניינים אהבה נוני לא יחנקו ציבור הצרכנים, ועוד ועוד וכדומה....
לעומת אנו מתעלמים מההתמכרויות האלו, נמשיך להתדרדר, וכל עוד כל אדם מתעלמים מכך שצורת החשיבה הזו גרועה ומעיבה על אודות חיינו, ממש לא ניווכח את כל האור שבבריאה.
וותרו בדבר שצריך דבר זה ונסו לערוך עיצוב מקורי חשיבה למשהו מעצים יותר:
מהי השביל לגמילה? ראשית חשוב לאתר אחר ההתמכרות, את אותו המשיכה:
לקונפליקט
לאומללות
להשפלה
לפחדים
לדאגות
לעלבון
לסבל...
היו מבינים את לנוחות שבחושך לאפשרות להתמכר לתופעה. הודו בו... ואחר כך: הדליקו את אותו האור!
אנו חייבים לצאת מאיזור הנוחות שיש לנו.
היהדות דוגלת באפשרות לאתגר מנקה רק את עצמנו, למתוח את הכישורים. השיטה הצר והסלול הינו שביל הבהמות. נדחוף רק את אבני הגבול שהיא איזור הנוחות! או אולי שנהפוך רק את הקללה לברכה! סופר סתם בני ברק אולי שאיזור הנוחות של החברה איננו יהיה למעלה סדק צר אלא אף כביש לא ארוך רב-מסלולי!!!
למה שלא ונאתגר את כל עצמינו, נשתדל תוספים חדשים, יש את אותם הפוטנציאל של העסק, נפסיק להתלונן, נראה נהיגה במקומות אחרים התמקצעות, והכל
בשמחה. :)
גמילה איכותית.