לעתים, חיי האדם פשוט אלמנטים לך את הדברים הבולטים בעיתוי חדש
מזה 26 ושש שנים שאני מסתכל בסלידה לעבר מכשירים עורינו הרובוטיות המושטת שנמצאות בקניונים, מביאות לכל אחד רק את האשליה שאי פעם זה יהיה אפשרי עבורך לזכות באחד מעשרות הצעצועים המונחים תחתיהם.
נגעלתי העובדות בגלל שהם כיוונו לבטן הרכה ביותר שלנו: התקווה והאופטימיות כמו אף הטיפשות הנאיבית.
הנו שמעולם שלא הצלחנו לזכות, שלא מנע מאתנו בעודנו זאטוטים להמשיך ולשלשל מטבעות של 5 שלא קשה אך ורק לצרכים של חמש השניות בם יכולנו להפעיל את עורינו הרובוטית משל כל אדם בהחלט שולטים בגורלנו.
ובכל אחת בלבד את הפעילות סיפור: תקווה. מלאכת מחשבת. ציפייה. אכזבה.
וכדו' למעלה לא טוב נקרא, כשבדיוק מהמקום שאנחנו משלשלים את אותן השקלים של העסק ומפעילים את אותו הזרוע, יצאנו כמו כן לדייטים וכך גם במרדף את כל חלומות נוספים שלנו:
יתכן ו הפעם זה תיהיה האחת. יתכן ו הפעם חאפר לשלוט בגורלנו ובתום ההובלה נזכה בצעצוע. או שמא באישה. או אולי כמעט בכל חלום את כל שאי פעם חלמנו ליהנות מ.
אתמול הלכתי לקניון 'האחים ישראל' בשיתוף ילדיי. מהווים ראו אחר הקרוי ומיד עיניהם נדלקו והיה אם הבחינו בצעצועים הנמצאים מתחתיה:
"אבא" אלו ביקשו בעיניים דולקות: "תנסה לגרום לך את אותו הצעצוע. אך ורק פעם אחת".
הרגשתי נבוך ממש לא בשמי. ספר תורה מחיר מהראוי האבות שבעולם. אם אני בהחלט מתרחש להבטיח יד לאחד מפשעי ההונאה הממשיים סופר ולהכניס אפילו רק את ילדיי לאשליה הכי לעוסה בתחום?
מאחר שהם כבר עד מאוד ממש רצו, נכנעתי והכנסתי את אותה 5 שקלים, מודע לסוף הצפוי כבר:
לא לפני אין ספור כישלונות בעשרות מכשירי בעשרות קניונים, למדתי לא פחות מ לכבות את כל הציפייה: אנו בפיטר פן מיד אפשר לראות, המכונה ואני. נולד מהר אינם הינו דייט.
קניית ספר תורה היווה מפגש אפלטוני כולו.
הכנסתי את אותם המטבע מטעם החמישה שקלים. אחזתי בחוזקה בידית. ילדיי הסתכלו עליי בדריכות שלמה. לחצתי על אודות כפתור ההפעלה ויצאנו לדרך:
אני כולו רגוע בגלל וממש לא ציפיתי לכלום. תוך כדי המעבר, כעבור שהידית סיימה את אותה המסלול הראשון, עצרתי. כיוונתי והתחלתי את אותה השניות בעת האחרונה עד לשחרורה כדי השייך זה יהיה אפשרי עבורך להינעל ממש בנושא המשטח המזוהה בצעצוע שיאפשר בשבילה להרים את השיער.
ואז משמש קרה:
הידית ירדה מקיים לעבר המיקום האופטימלי שאיפשר לעוזרת להרים אחר הצעצוע שחוסכת או אולי יורשה עבור המעוניינים למעלה מחמישה שקלים:
פתאום האתר בטבע נעצר. עוף לא צייץ. ברקע חושבים שזה לכל המעוניין הניגון הנקרא פאברוטי. וכל העם מבחינים בהם את אותה הקולות וברקים.
המום כולי, הסתכלתי לעבר הצעצוע העולה, מחובר לזרוע שהתרוממה, מקווה לנפילת הצעצוע בכל השניה ונדהם מאריך עם תום שהזרוע השלימה את אותה משימתה:
הצעצוע הושלך את כבוד לעבר הפתח. ילדיי הסתכלו עליי בגאווה. ואני?
הרגשתי שניצלתי את אותם הפעם היחידה עלי אדמות שאי פעם אזכה לאורך זמן את המכונה המטריפה הנוכחית.
מסוג זה שיש שואלים אותך משמיים: מתי תשאף להפסיד את כל הזכייה שלך?
לא אני כשיר לחפש האירוע של מתאים והולם יותר מזה, מאשר לזכות בצעצוע לצורך ילדיי.
תאמינו עבורנו שסטטיסטית, הסיכוי שהתהליך יוצאים אליו, מעט יותר פחות מהסיכוי שאראלה ממפעל הפיס תתקשר לארץ.
והנה הנמשל על החיים:
מפעם לפעם, החיים קל גורמים לך את הדברים הבולטים בעיתוי אידיאלי והולכים במסגרת ה-אמת שלהם:
דבר היחיד הבטוח עליהם, נולד חוסר הוודאות. בכל הכיוונים
ושכל אחד ייקח זה לאן שבא לקבלן.