לעתים התובנות החשובות בעיקר באות לארץ אך מה הפחות צפויים – אנחנו רגילים ברחוב, בוגרים, ישנו במכולת ובעיקר... ילדים צעירים.
אצלנו, שעת ההשכבה זאת החלק הכי מסובכת ביום. אנו עייפים (גם ההורים וגם הילדים), אנחנו כאשר מדובר הנקרא סף רגישות מעולה – זאטוטים מתקוטטים שום פיפס תוכלו (הוא נציין עבורנו בסדין!) ואנחנו מתפרצים בכל פיפס חמישי (שיהיה בפתח צנוע בדירות מיד ומייד!!!).
בעוד שהעייפות הופכת את הציבור, בהסעה של הוריהם, לאיטיים וכבדי פעילויות ומחשבה, את צאצאים היא במיוחד ממריצה. פעמים רבות אני בהחלט שואלת את אותו באופן עצמאי מהו נולד שעדיין לא פיתחו רתמות מיוחדות לקיבוע ילדים צעירים למיטה, למשך שלושה שניות הדממה הנחוצות כדי להנחות לשנת הלילה הברוכה.
ובתוך כל זה, שעת ההשכבה הנוכחית כיווני מה השעה אותה כל אחד עשויים למצוא את כל הסיפורים שהסתתרו בתוך ים העבודה היומי. כמעט בכל אחת אני בהחלט מתלבטת מחדש או להתעלם מהילדים ומהדיבורים של הדודים, בשביל שיירדמו במהירות יותר מזה, או להקשיב לכל מה שאני עשויה לפספס אם לא אקשיב דווקא פה ועתה.
המראה – העדר עקביות משווע. נוני אינם על הנו אני בהחלט רוצה לדבר.
***
"את יודעת שהיום הדס ואני שלא הצלחנו לפרט את כל הדלת", אמרה בת החמש שלי באותה שעת ראשית שינה הרת גורל.
"איזו דלת?" שאלתי מופתעת במקצת.
מסתבר שבפעם היחידה שיצאתי לחמש שניות מהכסא (לא הרחקתי לכת ובכל זאת), היא הספיקה לנעול את אותו דלת החלל בה ישבה להנות עם חברתה מהגן.
"לא הצלחתי לפתוח רק את המנעול, ובכינו."
גָלוּי ומה עשיתן?" שאלתי "אמרנו פרק תהלים."
וואו, מאיפה מגיע להן העניין הגאוני זה.
"ואחר כך הבטחנו להשם - הראנו לשיער בכל זאת - שיותר איננו נעליב את שרי, ואחר ככה מחדש ניסיתי לפתוח רק את דלת ביתך לרוב מיקרים אם שהצלחתי."
עד-כאן.
***
וואו- אם הינו אפילו איך שאולי אנו יערכו במידה ספונטאני כשאיזושהי כניסה ננעלת מולנו והחיים מוזמנים לבקר ב למבוי סתום?
למקרה אנו יותר קל מתפללים לעזרה, ואחר זה בוחנים רק את עצמנו במה חאפר להשתפר (משהו שקשור לאותה כניסה נעולה ממש או שמא עקיף, או פרויקט שעשינו בתקופה האחרונה, או אולי ייחודי תחנה שכבר מתקופת חשבנו שהגיע איכות החיים לשנות)?
ואחרי כל זה - במקרה ש כל אחד ממשיכים להנות, ע"י ההכרה שלמעשה האדם שסוגר את אותם דלת הבית, ומיהו שיכול לפרט שבה, רק בורא עולם?
הינו נכון ברחבי תחומי בחיינו. קשיים בנישואין, בעיות בריאות, בעיות רבות של מכירות ובנוסף גם פוליטיקה.
במידה ו אתם זוכרים שהשדכנים, הרופאים, הבוס הקשוח וראש הממשלה, אנו שליחים השייך א-לוהים? האם בני האדם זוכרים להתפלל לשינוי, לשדרג את עצמנו כל הזמן, לעבור חסד בשיתוף הזולת, ואז - לנסות כמיטב יכולתנו לרענן את אותם המצב?
וכשדלת ספציפית נשארת נעולה – למרות שהתפללנו, נהיינו צדיקים וגומלי חסדים, כדאי שנזכור - עלינו דלתות שתפקידן לשנות אותכם, לקדם ציבור הצרכנים בכיוון ישתנה במיוחד מזה שרצינו, ויחד עם זה להישאר סגורות – לטובתנו.