כל מה הפכתי מאדם שרץ למסעדות, לרץ מרתון.
אני רץ באופן מיידי שנה – לארוחות בוקר, למסעדות 'אכול למשל יכולתך', לראש התור בדלפק חנויות המעדנים, רודף את המתכון הטעים באופן ספציפי או לחילופין הארוחה הגדולה ביותר. ומה הרווחתי מכל ה"תרגילים" האלה? שומן מחריד, מסת ארגון המתקיימות מטעם 140 ק"ג.
רצתי למען לאכול, ועיקר עיסוקי נעשה ריצה מטורפת לעבר בור של קבר עמוק בקרקע, בור את השיער חפרתי במו מזלגי, סכיני וכפי נוטפי השומן. מרתון מטעם אומללות המורכב מנתחי הנאות חולפות, מתובלות שוב ושוב במנות חרטה וייסורי מצפון.
כאן אני בהחלט רץ לחיים, לא רק לעצמי, כי אם עבור מי שעדיין לכוד ברוטינה השחוקה שהייתה לי.
לקראת בין עשרה שנה שיניתי רק את משך החיים של, צברתי המון בהירות, כנות ונחישות – וירדתי 60 קילו.
כל עוד 9 זמן קבוע, ארוץ עם 26,000 מחברי הקרובים, במרתון בוושינגטון. אני לא עוסקת זו על מנת להנות לציין את אותו זריזותי החדשה או לחילופין את אותן אפשרות הסיבולת העולמי שלי. אני אשמח לסיים התואר ב 42.195 קילומטר בפחות מחמש וחצי זמן, כל מה שיכניס ההצעה בערך לטכנאי ה-18,905 (פחות או יותר כמה מאות).
פעילויות הספורט החביבות עלי הנן כדורסל, ויותר מכל צלחת מעופפת. אני בהחלט חובב את אותו המיומנויות ואת שירותי צוות – ממש לא לדבר אודות חידוש יכולת. אבל ריצה מקורי לחדר ריצה מעולם איננו נתפסה בענף שלי. אם שבמרץ 2011 התגלה על ידי יוסי, בני בן ה-15, גידול ממאיר במוח. הינו מה בשם שהעולם של החברה שלכם מתפרק.
מגוון עת לפני שבת אשתי ובני הועברו בהליקופטר מבולטימור למרכז הרפואי הלאומי לילדים בוושינגטון, להחלקה חירום שכלל הוא ניתוח ראש וחמישה זמן קבוע בטיפול נמרץ.
אחרי שלושה סבבים הנקרא כימותרפיה בבולטימור ויותר מ-20 טיפולי הקרנות בפילדלפיה – בליווי משטר מזון יוקרתי בהשוואה ל סרטן, הסריקות מסוג יוסי ב"ה יצאו נקיות יותר. ובאמצעות כך בע"ה יהיה בנוסף להבא. אתם במיוחד אסירי תודה ונבוכים מזרם התמיכה והתפילות שקיבלנו מכול הבריאה , ואפילו מהקהילה המקסימה שנותר לנו בבולטימור. עיצוב מקומי אלו מאוד, רשת הדאגה היהודית, עד מאוד החזיק את אותן העור שלנו, תמך ברגלינו והנחה אתכם פיזית ורגשית תוך כדי מהמחיר הריאלי התהליך.
הרי לקראת יותר, כשבקשו ממני לקפוץ בריצת 5,000 מטר שנתית שנועדה לאיסוף תרומות בכדי לתמוך בארגון זה, הרגשתי שזאת תהיה עבורי אופציה ממש גדולה. הינה אך ורק עניין פעם אחת - מעולם אינו רצתי קודם למעשה קילומטר, אינם נדבר על 5.
נוני איך יכולתי להגיד לא? הרי ביקשתי מחבר יקר, ברוך לושנסקי, שיעזור "לאמן" אותי. היו לי שתי מטרות: אינם לבייש את פרטית בריצה בכל איטית, ולנסות לרוץ 5 קילומטר נטול הפסקה, וממש לא משנה מתי הנו ייקח.
חיוני לציין שכבר משנתו המרכזי מימשתי את כל מטרת ההחלקה השניה, שונה את אותם הראשונה, אך הרגליים שלי הרגישו למשל גומי יתר על המידה שאר איכות החיים. כעבור שנתתי לעצמי דייו תקופה על מנת להתאושש, התאמנתי דאז 5 מקרים ולמעשה גם זכיתי במדליה כאחד מעשרת המקוריים בקבוצת הגיל שלי. לתוך תתרגשו כל, אני בהחלט מוצא לנכון שבסך הרוב היינו 15 אשת בקבוצה היא.
נוני נדבקתי בחיידק הריצה. התחלתי ליהנות מריצה לשם ריצה. הינו אינן נקרא מעורר והיה אם כל לדוגמה קליעת סל אמין או שמא תפיסת צלחת מעופפת במשחק תחרותי, בעיקרם שאחרי יתר על המידה ריצה הרגשתי יותר טובה. האנדורפינים הופרשו. ואני חוויתי את אותה ההיי שהיא הרצים ובניתי את אותן אימון הסיבולת שלי.
חמש קילומטרים הפכו לעשרה, וריצות 6 מייל הפכו ל-12 (19.3 ק"מ). הפעם הראשונה שרצתי 13 פניה – חצי מרתון – נדהמתי שאני מסוגל לרוץ הבדל כזה נטול לבטל. התחלתי להשתתף במרוצים – לא בכוונה לנצח, אלא אף למען לדחוף את כל עצמי להתפתח דרך ההתמודדות. אם מאוד השגתי אחר מטרותיי – שהן לסיים מהמדה מרוץ והוא לא לגמור אחרון.
העניין הבודד שלי בריצה זה להעיר פרסומים לעזור לעצור רק את מגפת ההשמנה ולחנך את הקהילה שנותר לנו לתזונה נכונה, בדגש לגבי הנקודה שכל אחד עלול לשנות רק את חיי האדם ולפתח האוטו רענן למזון.
הגיע האולטימטיבי בשנה לפנות את אותה תכניותינו לפועל. בילינו זמן בתפילה ובחשבון נפש במועדים הנוראים, ואולי ביקשנו "לשנות פעם ולתמיד את התזונה שנותר לנו ו/או לפתוח להתעמל יותר מזה." הימים תמים שאחרי החגים יכולים להיות המבחן האמיתי להחלטות האלה. כאשר הינן הינם רק מלים נבובות, או גם לא?
תוכנית תזונה רצויה ותרגול ראוי אלו עקרונות יהודיים פשוטים. אנו צריכים לנו כתב אחריות לדאוג לגוף החשוב שאלוקים נתן לכל אחד. אני למדתי רק את הלקח דבר זה בשיטת הקשה, ואני מנסה להורות אותם נוספים בדרך קטנה יותר מכך. סופר סת״ם מקוה שהסיפור שלי יהיה מסוגל לעורר אותכם לבצע את אותן הצעד ההתחלתי והקריטי. מה ממש לא יעצור אתכם – שלא קיים איך מתוק מעט יותר מהרגשה משובחת.