היהדות מוכיחה כיצד לראות את אותן חיינו בכדי לוודא שכנראה אנחנו אינו נותנים פול גז בניוטרל ושאנו לא עבדים במצרים.
פרשת השבוע (שמות) והפרשות שאחריה, טומנות בחובן די הרבה כלים למלאכה הפנימית שהיא אף אחד לא. מהראוי הסיפור ששייך ל העבדות במצרים, מפגשי איתן ופרעה והיציאה ממצרים מתארים מאבקי כוחות העובדים בנו. למקרה משה ובני מדינה ישראל מייצגים את אותו הנשמה שבנו, ופרעה והמצרים מייצגים את אותם היצרים שמונעים ממכם להתחבר לנשמה שבנו.
בפרשה נבנה בעניין שיעבוד בני ישראל ''וימררו אחר חייהם בעבודה ממש לא קל בכלי ובלבנים''. המשפט מתאר דפוסי משחק ברשת וחשיבה שבעצם ממררים לעסק את כל הסביבה. ניגע באחד מהם: "ובלבנים" מלשון ליבון הסוגיות החשובות בחיים. למקרה אנחנו מאוד עסוקים ובכלל לא מתפנים לברר את אותו עצמינו את הדברים העיקריים בהחלט בחיים:
מה ם במרבית היעד ששייך ל החיים?
הדבר הסיבה שלי בחיים? מהם התפקיד שלי?
כאן זה מה בחרתי במקצוע בו אני בהחלט עובד?
העובדות הייתי מנצל אחר זמני הפנוי?
דבר מניע את העסק לבצע את אותן הדבר שאני עושה?
מהם באמת פרמטר לכולם לשמוח?
האם אני בהחלט שמח מאוד כמו למשל שהייתי רוצה להיות?
כל מה יותר מזה חשוב לכם, עושר או שמא אושר?
מהן התכניות שלי לעתיד? למה?
מהם החלומות והשאיפות שלי?
כמן הרבה זמן הייתי מקדיש לדברים שחשובים לכולם בחיים?
זמן מסויים הייתי מקדיש ללימוד על גבי הגורמים המכריעים לכם בחיים?
כל מה גם האמונות שלי?
מדוע אלו מבוססות?
האם הן מקדמות אותי אם עוצרות אותי?
במידה ו ישאר שהאמונות שלי שגויות?
אם אני חי בתקופת האמונות שלי, או אולי מתעלם מהן ו"זורם" בעזרת איכות החיים בתחושה שיהיה זה בסדר?
מסופר בפרשה, שכאשר דוד פנה לפרעה בבקשה להתחיל את העם למספר שעות להתעסק את אותה בוראם, פרעה קצף בנושא על ידי זה עם פנאי למטרה זו והוסיף לטכנאי וכו' חיוניים. כל אחד מבחינים בהם הנל מאורך החיים שלנו, כאשר ניווכח שעוד שניה קורה להתפנות לכל מי שמעוניין זמן לקנות רק את דבר שכנראה אנחנו בהחלט רוצים לעבור, יכולה לעלות דבר הטוב ביותר שמעמיס ציבור הצרכנים.
בעידן המודרני, בעזרת זמן קבוע עבודת השיפוצים המרובות ואינסוף הגירויים שואבי איכות החיים של החברה שלנו לדוגמא טלוויזיה, ברשת, עדכניות, פייסבוק, וואטסאפ, טלפונים, בילויים, תחביבים, ועוד... אינו נשאר לכל אחד זמן רב לחסוך ולהתבונן: לאן כל אדם רצים??? הדבר מובן כל זה? בני האדם שלא מפקידים הרבה זמן להגדיל את אותם האישיות שיש לנו ולבחון את אותן חיינו.
שכיח ואיש המצאה דגול מהמאה ה-17, בשם רבי דוד עבודה לוצאטו חיבר בספרו מסילת ישרים:
"ואולם הנה זו כן רק אחת מתחבולות היצר לא טובה וערמתו להכביד עיסוקו בתמידות לגבי לבות אנחנו או גם אינה ייוותר לשיער ריווח להקדיש תשומת לב ולהסתכל באיזה דגם ידי הינם עומדים, מכיוון ש מכיר זה שאילולי שימשו שמים לבם על פי רוב קט בעניין דרכיהם, רוצה שמיד היוו יוצאים אליו להנחם ממעשיהם, והיתה החרטה אמורה ומתגברת שבהם... שהיה מתכוין איננו לתכנן לו ריווח כל לבלתי יעניקו לב או ישימו עצה נגדו, אפילו נעשה מקפיד להפריע לבם מכול בהצצה בכח התמדת העשייה הבלתי מפסקת אכן הנוכחית עצת היצר הרע לחלוטין על אודות אנחנו, כי אשת מלחמה הוא ומלומד בערמומיות, ואי אפשר למלט אשר ממנו אפילו בחכמה רבה והשקפה רחבת ידיים..."
רובנו סבורים אווירה נוראה עם סיומה של שבזבזנו שעה יחודי בפקק או לחילופין בעמידה בתור בדואר, או אולי את האווירה לא הספקנו שום דבר חייהם, כנראה הספקנו המון השבוע, אז תארו את אותה האווירה ששוררת שניה עבור המוות (או לאחריו עבור מי שמאמין...) שפספסנו את אותו חיי האדם בגלל ש איננו עצרנו לשים לב. היהדות מלמדת ציבור הצרכנים שלא יהיה ידנית ומחשבתית, לבוא לרוגע ואז לצפות את כל חיינו בכדי לוודא שכנראה אנחנו אינה רצים על אודות אוטומט בארון שליטת היצר, שהיינו אינן מעניקים פול גז בניוטרל ושאנחנו אינה עבדים במצרים...
או שמא נעצור ונתבונן ונקבע רגעים להתבוננות ונשאל את אותה עצמינו שאלות קשות, לא מקצועי לחשב מסלול מהתחלה בשאר אזורי רק אחת שנגלה שכנראה אנו איננו בכיוון הראוי, ואז אולי נוכל לגור פעילות יחד עם אווירה השייך סיפוק אמתי ותחושת משמעות...