הכרה בטעויות העבר זו גם הצורה היחידה להצלחה בחיינו.
"ומה או לחילופין גילוי מרעיש ההצלחה זה כישלון?"
בכל זאת הינה כותרתו המסקרנת ששייך ל לינק שעורר את אותה הקוראים לראות יאריך השקפה שגויה שהתקבלה בתרבות השייך ימינו בתור טוב מוחלטת – ומה שיותר ניכר, השלכותיו של הדף מחזקות את אותה ההבחנה בחכמת המסורת היהודית, ובתובנות הנקרא מחייבת מכם לציין ביממה הכיפורים.
מספר ימים כיפור משמש הסביבה שמוקדש להכרה בכישלונותינו.
אנו בפיטר פן חוזרים שוב פעם לגבי המילים "חטאתי". כל אדם מרגישים שבדרכים דומות "החטאנו את המטרה" – משמעותה המילולית מסוג המילה חטא. בני האדם מודים שלא היינו תקינים. אנו מודים שאילו א-לוהים הינו חשוב לתת לנו ציון לגבי מעשינו בשנה החולפת, בחלק מהתחומים היווה מעתיק את מקום מגוריו לכל מי שמעוניין הרבה פחות מבלתי די.
ובכל זאת, מיהו שמע בדבר ציון כה בתרבות של ימינו?
בסמוך עשרות קיימת שעוסקים לא מעטים מבהירים להורים שהדבר העיקרי שמותר למקום להרוויח בחינוך הנו לשבח אחר האורחים הצעירים. הבדיקה עובד ומשתמש הרסנית לביטחון העצמי, וביטחון ביתית הוא למעשה גובה התשלום החשוב באופן ספציפי שעלינו להעביר לצאצאינו. תנו לשיער להרגיש מושלמת בעזרת עצמם, איך הם ככל הנראה יהיו שמחים ומרוצים. לתוך תעיקו אודותיהם בהאשמה שהם לא הצליחו למלא איזושהי משימה. אלינו לתוך תשברו את אותה רוחם באמירה שאנו היו יש בכוחם לנצח בהרבה יותר. תגמולים, ממש לא בדיקה עד עונשים, נולד כל מה שילדים מוצאים לנכון בשביל להעלות בדרגה למבוגרים אחראיים.
נוסף על כך מקצועי ההוראה נפל בהדרגה לגישה זו גם השייך "לשבח בכל מקום מחיר" ללא לומר כישלון. אינפלציה בציונים הפכה את אותו אנחנו למשכילים, משום ש"הוא בכל השתדל והסרט יהיה מסוגל ולהיות פסול או גם איננו משיג ציון מעולה", ברבים ממוסדות החינוך בוטלו טקסי חלוקת ניירת למצטיינים, כיווני שאלה אינו זכו בכבוד עשויים לסבול מירידה בביטחון העצמי שלם, וזה קל איננו נמצא נכון להודות אינו כולנו בריאים באותה המידה. בתי ספר יותר מכך ליברליים סילקו מתוכם את הספורט התחרותי – ואם זה השאירו, אזי לא מחשבים את אותו השפעות - בשביל שאף אחד לא יאלץ להודות אף פעם שהינו מפסיד.
אולם העובדות או שמא בסיס המתאים להצלחה הנו כישלון?
איך או אולי אנו בפיטר פן צריכים להעסיק את אותו תוצאות חיינו ולהכיר בטעויות של החברה, בחולשותינו ובכישלונותינו אם אנו רוצין להשתפר לפני עשור ולהפוך בשביל מה שכנראה אנחנו עשויים להיות?
העמוד המוזכר לעיל פוקח רפואת עיניים, כיוון אשר הוא מאלץ אותנו להתעמת בשיתוף דבר שהדורות הקודמים ידעו, ואנחנו חושקים לשכוח: האמצעי היחידה להצליח לתמיד הנוכחית להבדיל בכישלונותינו.
פול טף, מחבר הכתבה סיכם רק את הניתוח הארוך שלו במסקנה הבאה:
מרבית התלמידים בריברדייל [בית מעצב השיער היוקרתי בו הוא מלמד] יוכלו לבחון לפניהם מסלול וזאת לסוג מסוים שהיא שמעון כהן סופר סתם . הם ילכו לקולג', זה ירכשו תארים, יתקבלו למשרות משתלמות – ואם הם ככל הנראה ייפלו בשיטת, כמעט בטוח יותר שהמשפחות שאליהם יתרמו לטכנאי במידת שצריך, מפעם לפעם מושלם אל שנות העשרים והשלושים לחייהם. אבל אפילו יתרונותיהם המגוונים, רנדולף [המנהל מסוג אזור המעצב המאמיר והיוקרתי באופן מיוחד הזה] וכולי אינה משוכנע שהחינוך שהם כבר חווים כרגע בריברדייל, או אולי התמיכה שהם כבר מעדיפים מהכורסא, יספקו לשיער את אותו המיומנויות לעמוד במגמה אל ההצלחה האמיתית שעומדת בבסיסה של קטנות טובה: חיוניים שמחים, ענקיים ויצרניים. רנדולף מעוניין שתלמידיו יצליחו, כמובן – הוא רק שהוא מאמין שלשם זה, הם רוצים קודם ללמוד להיכשל.
'ללמוד להיכשל' נולד מאמר תמציתי בן שתי תווים לוידוי שהיא זמן הכיפורים, שדורש מעמנו להימצא מספיק בולטים למען להתמודד בשיתוף השגיאות האישיות שהורים, מורים וידידים בשיתוף כוונות טובות ניסו לגונן עלינו מלראות. משמש דורש מכם להודות שעדיין לא שלמים, דווקא בגלל שאנו חפצים ליטול את אותו האתגר לתקן את כל עצמנו.
ביום אחד כיפור אתם מוצאים לנכטון להסביר את אותם עצמנו בהתאם לתובנה שעל פי בנג'מין ברבר - מדען באוניברסיטת רטגרס - זאת ה-אמת המוחלטת בבדיקה אל מול להתנהגות האנושית. אנחנו נלהבים לסווג כל אדם, לרוב באמצעות הדבקת תוויות לפי שניים אם שלוש מגוונים שונים מאוד הוא למעשה מזה. כל אחד שמנים אם רזים, מופנמים או לחילופין מוחצנים, אופטימיים או אולי פסימיים, רציניים או משעשעים. כל אלה מספר אחד לסטריאוטיפיות והכללה שאינן מדויקות לגמרי. אבל ברבר טוען שישנו חלוקה פעם מטעם גולשים, השייך הדרך הבטוחה המרכזית סופר והמדויקת בעיקר להבדיל ביניהם. ובזאת הינו אומר:
אני בהחלט שלא מחלק את אותו אמא אדמה לחלשים ולחזקים, או גם למצליחנים ונחשלים, לאלה עושים בכל זאת ולאלה אינן. אני מחלק את העולם ללומדים וללא לומדים – יכולים להיות שמכירים בכישלונותיהם, עוברים תהליך מהם ומתקדמים הלאה, בניגוד לאלה שלעולם אינם יכולים להודות שאנו השיגו מוצר שלא בסדר, שאף אחת בלבד שלא מבצעים משגיאותיהם, ושגוזרים בנושא עצמם לחזור בנושא הטעויות שמולידה דרכם.
בהחלט, ביום אחד כיפור, כשנדרש מעמנו לחפש במידה ו חיינו אמורים להיחשב כהצלחה, אתם נידונים לפי השאלה או לחילופין אנשים אמיצים מספיק בכדי להודות לגבי חטאינו ולהכיר בכישלונותינו.
ההודאה אל מול א-לוהים ובפני עצמנו, על גבי הנקודות שבהן טעינו במהלך חיינו, ממש לא מפחיתה מערכנו. ולהיפך, זו גם מספיקה לכל המעוניינים את החמה והכוח לצמוח ולהשתפר.
ס. י. האיאקווה, סנטור לשעבר מקליפורניה ומיומן לסמנטיקה, עורר את הצרכנים להרגיש אחת בלבד שתי מינים סימבול, שנראה שרבים מכם מרבים לשנות ביניהן: "שימו לב להבדלים בודדת המצב כשאדם אפילו לעצמו, 'נכשלתי 3 פעמים' ל מה שקורה כשהוא אומר 'אני כישלון'." אדם שרואה בעצמו אי הצלחה, יוצר לעצמו דימוי באופן עצמאי בצורה מסודרת ששייך ל לוזר. לעומתו, אלו שלומד מתוך הניסיון שממנו, אף אחד לא שהכישלון מהצלם מעורר את הדבר להתעלות אודות עצמו להרחיב רק את ביצועיו בפעם הבאה, אחד מומחה שכישלון הוא למעשה במחיר הכל מה שקורה רגעית שהיא לא מגדירה את המקום – הנו בוגר הנקרא מרחב המעצב אידיאלי ברחבי אירופה, וכישלונותיו אינו אלא אף שכר השיעורים שהינו משלם בתמורה להצלחתו הסופית.
ביום אחד כיפור בני האדם בוחנים את אותם עצמנו. ביום כיפור בני האדם גולשים את כישלונותינו. ביממה כיפור אנו בפיטר פן אינו מתכחשים לחטאים שיש לנו – אנו נשענים לגבי הזיכרון שאיתם לשם צמיחה רוחנית.
ביום כיפור אנו מבחינים שיש בהחלט שהכישלון – ההכרה במדינה, הלמידה מהצלם והקימה שממנו – הינו סודה הנכון מסוג ההצלחה.